משבר האנרגיה – איך הגענו אליו ואיך נצא ממנו?
אן-סופי קורבו, המומחית לגז טבעי סוקרת את האופן שבו נוצר משבר האנרגיה הנוכחי, כמה זמן ייקח לו לעבור והצורך בהשקעות גדולות יותר באספקת הגז הטבעי
מגזין איגוד הגז הבינלאומי
שאלה: האם המחסור הנוכחי בשוק האנרגיה יגדיל את ההשקעות בתשתיות גז, ההכרחיות כל כך להורדת המחירים, כך שהגז יהיה זמין לכולם?
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה זיהתה שבשנים 2020 ו-2021, ההשקעות במעלה הזרם של אספקת הגז הטבעי היו נמוכות מהכמות הנדרשת בתרחיש Net Zero שלה. אבל חשוב לשים לב שבכל תרחיש, ההיצע מתאים למצב הביקוש. בפועל, המצב אחר לגמרי. הביקוש גבוה הרבה יותר, מה שמוביל למחירי שיא בשוק הספוט של הגז. בשביל למלא את הצרכים האלה צריך להשקיע ובמקביל בשביל לעמוד ביעדי הדה-קרבוניזציה. בטווח הארוך נדרשות גם השקעות גדולות יותר בפיתוח של מקורות אנרגיה נקייה (מתחדשת, ביו אנרגיה) ובנצילות.
בכל הקשור בהשקעות בגז, נכון לומר שהשקעות שבוצעו היום יניבו היצע חדש בעוד מספר שנים (פרט לגז המופק מפצלים). ברקע, הלחץ הרגולטורי להשקעות אחראיות ESG, עדיין מכביד על חברות רבות, שמתבקשות להוכיח כי ההשקעות העתידיות שלהן עומדות ביעדים של הסכם פאריז, על אחת כמה וכמה כשלחברות עצמן יש יעדי נטרל פחמן כמו גם הפחתות קונקרטיות לטווח הבינוני (כלומר לשנים 2030, 2035).
סוגייה נוספת היא הפחתה של פליטות מתאן, שהיא הכרחית במקביל לעמידה בביקוש הגובר: האווירה עכשיו לא תומכת בקידוחים בכל מחיר, הפחתה של פליטות מתאן היא תנאי מקדים לקבלת רישיון תפעול. תעשיית הגז מוכרחה להיות נקייה ושקופה יותר.
בנושא השקעות בכלל, אני מבחינה בעניין מחודש במיזמי גט"ן רבים, בשל העובדה שצינורות גז שיוצאים מרוסיה הולכים ומתמעטים במהירות. מיזם אחד כבר קיבל החלטת השקעה סופית לשנת 2022 (Plaquemines) ויש לצפות שיגיעו עוד בעקבותיו. גם מיזמים שכבר לא היו על מסך הרדאר (טנזניה, למשל) פתאום זוכים כעת לתשומת לב רבה.
עם זאת, יש סימן שאלה אמיתי בכל הקשור באירופה – האם חברות אירופיות יתחייבו להשקעות לטווח ארוך? כמה מהן חתמו כבר על הסכמי גט"ן ארוכי טווח? החברות צריכות להתיישר עם הדרישות של יעדי נטרול פחמן עם הצורך המיידי מאוד באספקת גז חלופית. אפשר לראות שנקודת המבט של הקונים ושל המוכרים משתנה: הקונים האירופים רוצים חוזים של שמונה עד עשר שנים ואילו המוכרים מבקשים חוזים שיתפרשו על פני 15-20 שנה. כך או כך, מדהים לראות על כמה חוזים חותמות חברות סיניות, שזה סימן טוב למיזמי גט"ן ששואפים לקבל החלטת השקעה סופית.
מעבר לגט"ן, נשאלת השאלה האם יש להשקיע בהיצע הגז על מנת לענות על הביקוש המקומי (ולעתים גם על צורכי הייצוא). לדוגמה, באירופה, הדבר מעלה את השאלה על הפקה מהירה משדות מקומיים, כגון בים השחור כאמצעי להפחית את התלות בגז הרוסי. בארה"ב מחירי הגז גבוהים בצורה יוצאת דופן והצמיחה המקומית בביקוש לגז וכן בייצוא של הגט"ן עולים על הצמיחה בהיצע והמשקיעים מבקשים שהחברות יתמקדו בהחזרים להשקעות ופחות בהוצאות מיותרות.
חשוב לזכור שההגדרה של גז בר השגה תשתנה משוק אחד למשנהו ואפילו מקבוצת צרכנים אחת לשנייה בתוך אותו השוק. מבחינת הצרכן שבדרום מזרח אסיה, מחיר של 25-30 דולר למיליון יחידות חום בריטיות הוא פשוט בלתי אפשרי. בנוסף, המנגנונים השולטים במחירי הגז משתנים משוק לשוק, ופירוש הדבר שהאימפקט של סחורות יקרות יותר משתנה על בסיס אזורי. במדינות שבהן יש רגולציה על מחירי הגז אבל הן חשופות למחירי הספוט דרך הייבוא, אפשר לראות שתקציב המדינה נמתח עד קצה גבול היכולת, מה שעשוי להוביל לעלייה באותם מחירים בפיקוח.
כמה זמן אנחנו עלולים להישאר בסביבת מחירים גבוהה ותנודתית?
יש כאן שתי שאלות שונות: מחירים גבוהים ותנודתיות. תמיד ידענו שהשנים שבין 2022-25 יתאפיינו במיעוט אספקה בגלל תוספות כושר ייצוא נמוכות יחסית של גט"ן. אבל עכשיו ההיצע נמוך עוד יותר גם בגלל הצורך המיידי של אירופה בתוספות של גט"ן וגם מאחר שבאותן שנים אמור להתחיל לפעול אחד המפעלים הגדולים (ארקטיק גט"ן-2) וכעת סביר להניח שזה יידחה.
בשנת 2025 עוד גט"ן אמור להיכנס למערכת, בתקווה שיאזן מחדש את השוק. לפיכך, סביר להניח שמחירי גז בספוט יהיו איתנו עוד כמה שנים, אלא אם יתחולל אירוע משמעותי שישנה ויאזן את השוק לחלוטין.
תנודתיות היא סוגייה נפרדת. כרגע, התנודתיות היא תוצאה של מצב המלחמה וחוסר הוודאות שבשוק. לדעתי, התנודתיות תיהפך למובנית. היא תתגבר, ראשית משום שבטווח הבינוני, אירופה תהפוך לשוק שישלם יותר מאחרים וכבר לא תמלא את תפקיד השוק המאזן. בעבר אירופה הייתה הגורם המאזן בשוק משום שנשענה על שלושה עמודי תווך שריככו את הזעזועים של שוק הגז העולמי: היכולת לעבור מגז לפחם, האינטראקציה בין הגז הרוסי שהגיע בצינורות לבין גט"ן ולבסוף, כושר האחסון העצום של אירופה (כ-100 BCM). בעתיד, כושר הייצור מפחם יתחיל את שקיעתו בהתאם ליעדי התכנית Fit fo 55, גם אם האירועים האחרונים יובילו לכך שחוזרים עכשיו קצת לייצור מפחם בשביל לוודא שבחורף הקרוב האורות ביבשת דולקים. הנכונות של רוסיה למלא את תפקידה כבולם זעזועים בכל הקשור לגז היא כמובן בסימן שאלה מתמיד ואם כבר, רוסיה מפחיתה את היצוא לאירופה במתחם הגט"ן בפריפורט, ארה"ב). כל זה משאיר אותנו עם אחסון בלבד, תחום שבו הרגולציה עלולה להחליש את כוחות השוק. לבסוף, גם אם אירופה תחזור לתפקידה כשוק מאזן, הביקוש שלה לגז יהיה מגוון יותר ויותר, במיוחד כשהנתח של האנרגיות המתחדשות יגדל ודפוסי מזג האוויר יהיו פחות ופחות צפויים (אירועי קיצון של קור מול חורפים מתונים וקיצים בוערים).
אז פרט לאירועים שמובן מאליו כי תרמו למצב הזה, מה עוד קרה? יכול להיות שתכנון נבון יותר לטווח ארוך יוריד את הלחץ? מה הם הלקחים המרכזיים לעתיד, בשביל לצמצם את הזעזועים?
הגענו לכאן בשרשרת ארוכה מאוד של אירועים שכל אחד מהם יכול לבדו לגרום עליית מחירים אבל כולם יחד יצרו אפקט מוגבר שאיש לא צפה. בעיניי, יש שש סיבות מלבד ההשקעות הנמוכות באספקת הגז: ארבע מהן קשורות לביקוש והשתיים האחרות להיצע.
ארבע הסיבות הקשורות להיצע הן: 1) ההתאוששות הכלכלית החזקה, שהניעה את שוק האנרגיה ולפיכך גם את הביקוש לגז. 2) אירועי מזג אוויר קיצוניים, שהגדילו את הביקוש להסקה (חורף קר במיוחד הורגש באסיה בתחילת 2021 והחורף באירופה היה ארוך) וכן לקירור (קיצים חמים) 3)הפקת החשמל הנמוכה מהצפוי מאנרגיות מתחדשות (רוח באירופה, היידרו בברזיל ובסין) וכן מאנרגיה גרעינית (בעיקר בצרפת) וסיבה אחרונה 4) שימוש רב בסחורות אחרות שמחירן עלה (פחם ופחמן, שתרמו לעלייה של מחיר ההחלפה במגזר החשמל).
שני פקטורים השפיעו על הזמינות של היצע הגז: הבעיות הרבות בזמינות של הגט"ן בשוק הגז העולמי במגוון אופנים – שריפות, אירועי פורס מאז'ור (איתני הטבע וכו') ירידה בתפוקה וסוגים אחרים של עבודות תחזוקה שלא תוכננו. ולבסוף, המשתנה התלוי בהתנהגות של רוסיה: באמצע שנת 2021 החלה רוסיה להפחית את הזרמת הגז לאירופה. שיא המהלך הגיע כשפתחה במלחמה באוקראינה וכעת המצב הוא שזרימת הגז מרוסיה לאירופה הופחתה משמעותית. במובן מסוים, המטרות של הנציבות האירופית בתוכנית REPowerEU הושגו, אבל בעיקר בזכות מעשיה של רוסיה.
בדרך כלל, מצב כזה עשוי להיחשב כסוגייה שקשורה באבטחת אספקה. נכון, בשנים האחרונות נדחקה אבטחת אנרגיה (וכן מחיר בר השגה) מראש סדר היום לטובת רגולציה ידידותית לסביבה, אולם המוכנות למצב הייתה גבוהה מאוד. עם זאת, חשוב להבין שאפילו עוד לפני שהחלה המלחמה ניצלנו כבר את רוב מנופי הלחץ שמשמשים אותנו בדרך כלל במצבים של זעזועים בשוק. אירופה התמודדה עם מחירי שיא של גז טבעי גם לפני פברואר 2022, כך שהצרכנים ניסו כבר להפחית את הביקוש ולעבור לדלקים חלופיים. עם זאת, שוקי הפחם והנפט ממילא מצויים במצב של היצע נמוך, מה שמגביל את גמישות המעבר (למקור אנרגיה שונה). וכשהזרם בצינורות מרוסיה היה בשפל, אירופה כבר פנתה למקורות אספקה חלופיים לגז. תרחישי הטלטלות בדרך כלל מדמים שיבוש פתאומי בדרך בשילוב עם ביקוש גבוה באופן קיצוני (חורף קר מאוד), אולם הם לא צופים זעזוע שמתחולל במערכת אנרגיה שמראש הייתה על קצה גבול היכולת, עוד לפני שהגיע הזעזוע במגזר הגז.
כדאי לציין, אירופה קיבלה בדיוק את המערכת שפיללה לה. במשך שנים נבנה בשוק תהליך ליברליזציה ומחירי הגז נקבעים לפי כוחות ההיצע והביקוש, ואירופה בנתה על שוקי גט"ן גמישים, שקופים ועם תנאי נזילות טובים שיצילו אותה. הם אכן עשו זאת, אבל במחיר גבוה מאוד שאיש לא ציפה לו. כמו כן, אירופה הניחה לתלות שלה בייבוא מרוסיה להתגבר, במיוחד אחרי שנת 2014 כשהביקוש התאושש והתפוקה המקומית ירדה.
בהמשך צריך יהיה להכין טוב יותר את מערכת האנרגיה לזעזועים כאלה שמשתלבים באירועים חריגים, במיוחד במגזר החשמל, שיהיה חלק מרכזי במערכת אנרגיה. הדבר כולל השקעה בטכנולוגיות, שיאפשרו למערכת האנרגיה להתמודד עם סירוגיות גוברת, תפקיד שבדרך כלל היה שייך לתחנות כוח המופעלות בגז.
השקעות מוגברות באנרגיה נקייה ובנצילות אנרגיה נדרשות גם הן. יש הרבה יותר מדי פוקוס על ההיצע ולא מספיק צעדים קונקרטיים בצד הביקוש. המצב די מדבר בעד עצמו, כשהממשלות כעת מדברות על צמצום השימוש ובמקביל, רבות מהן בזבזו את החודשים האחרונים בלהגיד לאזרחים (מצביעים) שבגדול, החיים ימשיכו בשגרה.
אירופה מזדרזת לייבא עוד גט"ן בשביל להפחית את ההסתמכות שלה על גז רוסי. באיזו מידה המאמצים האלה ייגרעו מהמשלוחים של אסיה ומה יהיו ההשלכות של זה?
אסיה הייתה ועודנה השוק המרכזי לגז ולגט"ן. אבל הביקוש של אסיה לגט"ן לא עלה, אלא ירד בשנת 2022 (בשמונה אחוזים בחמשת החודשים הראשונים של השנה).
אפשר כבר לראות שמחירי גז גבוהים משפיעים במיוחד באזורים שמייבאים ובאופן מסורתי השתמשו בנתח משמעותי של מטעני ספוט על מנת להשלים את הכמויות של החוזים בטווח הארוך. אירופה ממשיכה להציע מחירים גבוהים יותר ממדינות אחרות במרוץ להחליף את היקפי הגז מרוסיה, מה שמעלה את מחיר הגט"ן בשביל מדינות אחרות והן נאלצות לפנות לדלקים אחרים. במקרים מסוימים, המחסור בגז מביאים להפסקות חשמל מבוקרות. אם הביקוש לגט"ן באירופה יפסיק לצמוח בגלל מחירו, פירוש הדבר שהפחם לא יצא מהשוק בקרוב והאזור יצטרך לדלג ישירות לאנרגיות מתחדשות. עדיין קשה בשלב זה לדעת איך הדברים יתגלגלו והתוצאות במדינות שונות יהיו שונות אבל מרגישים כבר את החזרה לפחם, בשורה רעה ליעד של צמצום פליטות הפחמן.
איזה היצע חדש ייכנס כנראה לשוק בשביל לסייע ולהפחית את הלחץ?
בממוצע, נדרשות חמש שנים בשביל לבנות מתקנים מסורתיים לייצוא גט"ן. כרגע ידוע שבחמש השנים הקרובות נראה תוספות של כושר יצוא מוגבל של גט"ן כמו במוזמביק, סנגל ומאוריטניה, אוסטרליה ואינדונזיה ובמקביל, מתקן Arctic 2 LNG ברוסיה יתמודד ככל הנראה עם עיכובים. מעבר לזה, רוב המיזמים שהוטלו עליהם סנקציות בשלוש השנים האחרונות יתחילו לעבוד מ-2025 ואילך, כולל ההרחבה בקטאר, מתקנים חדשים בקנדה ובארה"ב כמו גם במוזמביק. פרויקטים נוספים מחכים להחלטת השקעה סופית ופועלים לשריין קונים. יש מיזמים שממוקמים היטב וכבר הבטיחו לעצמם חוזים לטווח ארוך. חשוב מזה, רבים מהפרויקטים האלה כוללים בתוכם טכנולוגיות אחסון ולכידת פחמן דו חמצני ושיטות אחרות להפחית את פליטות הפחמן שלהם ולפקח על פליטות המתאן. בגלל אסטרטגיית המתאן של האיחוד האירופי, טביעת הפחמן של גט"ן תהיה רכיב משמעותי במקור האספקה שלו, כמו המחיר ותנאי האספקה.
באיזה שיעור האווירה הנוכחית עשויה להביא לפריחה מחודשת של חוזים לפי מחיר הנפט, אחרי שנים של תנועה לכיוון עסקאות ספוט קצרות טווח, שהמחיר בהן משקף את המסוף שבו הן מתבצעות?
מחיר בר השגה הוא ללא ספק הכרחי בתעשיית הגט"ן. כל תחזית שקשורה לגז או לביקוש לגט"ן מראה שאסיה היא אזור מרכזי, לא אירופה. באירופה, הדחיפה לעבר דה-קרבוניזציה פירושה שהביקוש לגז ירד בטווח הרחוק וכן גם הייבוא של גט"ן.
באסיה לגז יש תפקיד חשוב אבל הוא צריך להיות במחיר טוב על מנת שיחליף את הפחם. בהתחשב בעובדה שמדינות מעטות באסיה מנהיגות מס פחמן, לעתים קרובות גז הוא לא בעמדה טובה יותר, במיוחד כאשר גז מיובא צריך להתחרות בפחם המקומי. כרגע, נראה שגט"ן שמתומחר בהתאם לנפט יהיה זול יותר מאשר גט"ן המבוסס על מחיר ספוט, אבל ב-2020 המצב היה הפוך. זו הסיבה שפורטפוליו מגוון יאפשר לנו לנווט בין העליות והמורדות של הסחורות השונות. אני רוצה גם להוסיף שגט"ן המבוסס על אינדקס של הנרי האב גם הוא זול יותר כרגע מאשר תמחור שמבוסס על עסקאות ספוט (JKM – מרקר יפן וקוריאה ו-TTF – המסוף שבהולנד), וזאת למרות שמחירי הנרי האב גבוהים למדי בימים אלו. בינתיים, יש משקיעים בפרויקטים חדשים של גט"ן שזקוקים לחוזים לטווח ארוך ולאחרונה ראינו חזרה של חוזים ל-15 או עשרים שנה. משקיעים רוצים ערובה כלשהי שהמיזמים שלהם לא יהפכו לנכסים נטושים.
האם המחיר הגבוה של הגז כיום הוא עוד סיבה לתמוך במימן כחול כפתרון סביבתי לטווח ארוך?
זה באמת תלוי באיזו מדינה מדובר. כמובן, אם רוצים לייבא גז טבעי בשביל להפיק מימן, מימן כחול נראה כרגע כאופציה שנחשבת "מחוץ לכסף". זה תלוי גם באופן שבו מחשבים את עלות המימן הירוק – בהתבסס על הקצאת עלות רכישה עם אנרגיות מתחדשות במחיר נמוך, או בהתבסס על מחירי החשמל העכשוויים, שגם הם גבוהים מאוד באירופה.
לפי דעתי, רוב הארגונים ואפילו הסוכנות הבינלאומית לאנרגיות מתחדשות וכן הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, כוללות את המימן הכחול בתחזיות שלהן. סביר להניח שמימן כחול יופק במדינות שיש בהן גז זול בשפע ומערכות זמינות של לכידה ואחסון של פחמן דו חמצני. זה המפתח לתחרותיות מול המימן הירוק בעתיד.
זה מוביל אותי לשני שיקולים חשובים בכל הקשור במימן כחול: ראשית, בשביל לפתח מימן כחול התעשייה צריכה להגדיל משמעותית היקף הלכידה והאחסון של פד"ח. לכידה ואחסון יידרשו גם בייצור החשמל אם רוצים שהגז יישאר בתמהיל האנרגיה.
במשך שנים שמענו על לכידה ואחסון, על התפקיד ועל הפוטנציאל שלהם, אבל המספרים פשוט לא הסתדרו. המכון הבינלאומי ללכידה ואחסון פד"ח טוען בדוח האחרון שלו שפורסם בסוף 2021 שהיו קצת יותר מ-110 מיליון טונות של לכידה ואחסון בפיתוח. זה אמור להספיק לייצור של כ-13-14 מיליון טונות של מימן כחול (בהנחה שהמפעלים האלה ייעודיים למימן) – חלקיק מתוך ה-90 מיליון טונות שנצרכים כיום. שנית, נדרשת הבהרה מוחלטת על האופן שבו מחושבות הפליטות LCA – אומדן מחזור החיים ואיך אפשר להוריד את ה LCA של המימן. אחרת התעשייה תצטרך להתמודד עם שאלות אחרות כגון "עד כמה ירוק הוא המימן הכחול"?. פירוש הדבר התמודדות אפקטיבית עם הפחתה של פליטות המתאן.