חברות המפתחות גז טבעי נוזלי שפכו מיליארדי דולרים לשיפור כושר היצור בשנים האחרונות, לעיתים קרובות, יותר מיליארדים מכפי שהתחייבו במקור. החברות התמודדו גם עם רכבת ההרים של מדד מחירי הנפט ושל מחירי הספוט לגט"ן כשמעליהן מרחף כל הזמן האיום של עודף גט"ן בשוק, חשש שהקפיא פרויקטים רבים.
בשנים האחרונות, התחזית של אספקת הגט"ן הייתה גדולה משמעותית מהביקוש הצפוי, בעיקר בשל צמיחה עצומה בכושר הייצור של הגז הטבעי הנוזלי מאוסטרליה ואחריו היצואנים מארה"ב שנכנסו לשוק עם גיבוי של גז פצלים מקומי זול. לאלו התווסף גם כושר יצור מוגבר במדינות מרוחקות כגון רוסיה, פפואה גיניאה החדשה, כמו גם היצואניות המסורתיות של גט"ן.
עודף ההיצע הזה צפוי להימשך עד השנים הראשונות של העשור הבא, במיוחד אם קטאר תעמוד בתכניות שלה להרחיב את כושר הייצור מ-77 מיליון טונות בשנה למאה מיליון עד 2023. בדצמבר 2020 השוק צפוי לרשום עודף אספקה של 3.47 מיליון טונות בחודש, כארבעים מיליון טונות בחישוב שנתי מול אספקת הגט"ן ב-2017 של 288 מיליון טונות, כך לפי 'אס אנד פי גלובל אנליטיקס'.
מרבית הגז העודף יתומחר בתגובה לאספקה מארה"ב, אשר פועלת רק במקרה שיש ערובה למחיר. עם זאת, בסופו של דבר, התנאי לאותו עודף גט"ן תלוי בסופו של דבר במשתנה פשוט אך קשה לחיזוי: מזג האוויר.
חוסר ודאות במחיר
במובנים מסוימים, עודף הגט"ן כבר היה כאן ואיננו – הכול תלוי באופן שבו מודדים אותו.
ייתכן שלא היו מטענים לא רצויים ששטו להם באוקיינוסים, אבל בתחילת 2016 מחירי הספוט בשוק של האוקיינוס השקט באסיה צנחו מתחת לחמישה דולר למיליון יחידות חום בריטיות ונשארו שם כמעט חצי שנה. בשלב זה, כשמביאים בחשבון את העלויות של חומר הזינה של הגז, העיבוי והשילוח, המחירים של גט"ן אמריקאי בחוזי ספוט לא יגיעו לאסיה.
כך יצא שמתקן ההנזלה הראשון מבין המתקנים החדשים בארה"ב, 'סאבין פאס' ייצא את המטען הראשון שלו לא לשווקים של אסיה או אירופה, אלא דווקא לברזיל.
אבל אם שוק הספוט היה הפכפך, מדדי הנפט לא היו במצב טוב ממנו. הרוב הגדול של גט"ן, בייחוד באסיה, עדיין נמכר בחוזים ארוכי טווח שנקבעים לפי מדד הנפט, כשבדרך כלל יש שיהוי של חצי שנה מהתמחור. כשמחירי הנפט צנחו מהחצי השני של 2014, יחד איתם ירדו גם מחירי הגט"ן בחוזים ולא התאוששו עד יוני 2016.
כיום, עם זאת, מחירי גט"ן בחוזים לטווח ארוך נמצאים במגמת עלייה כשמחירי הנפט מושכים אותם גבוה יותר, בעוד שמחירי הספוט זינקו בשל חורף קר מאוד בחצי הצפוני של כדור הארץ וכעת הקיץ משאיר אותם גבוהים ואיתו גם הצורך לחדש את המלאים וכן המעבר מפחם לגז במגזר ייצור החשמל.
דפוס עונתי
רוב הגט"ן הנסחר נותר קשור למה שקורה בשוק הנפט, אבל לשוק הספוט יש הפכפכות משלו להתמודד איתה. שוק הספוט פיתח דפוס עונתי מובהק שמשקף את העובדה שכל שוקי הגט"ן הגדולים נמצאים בחצי הצפוני של הכדור. לא רק יפן, קוריאה הדרומית ואירופה, אלא גם ענקיות כמו סין והודו.
רק השוק הקטן יחסית במזרח התיכון, אשר רואה את הצמיחה הקיצית בביקוש לגז בחצי הצפוני של הכדור ושווקי החורף של החצי הדרומי, בדרום אפריקה, מספקים ביקוש נגדי עונתי.
בחורף 2017-18 מחזור הביקוש העונתי הזה קיבל דחיפה עצומה מהתכנית הסינית להמרת פחם בגז בפרובינציות הדרומיות וכן התאוששות בסקטור התעשייתי שלה. הביקוש היה כה גבוה, עד שמסופי הגט"ן בצפון פעלו בכושר מלא, ועדיין היה מחסור. בשנה שעברה סין תפסה את מקומה של קוריאה הדרומית והייתה השוק השני בגודלו בעולם לגט"ן, כשהיא מייבאת 37.8 מיליון טונות, עלייה מ-25.68 מיליון ב-2016.
תכנית המעבר הסינית הוסיפה גם לתנודתיות העונתית וגם לערך המוחלט של הביקוש. אותה דחיפה סינית, ובגיבוי המסופים החדשים במדינות מאוכלסות מאוד כמו הודו, פקיסטן ובנגלדש, וברמה נמוכה יותר בדרום מזרח אסיה, הדגימה חזרה אופטימית לשוק הגט"ן.
כעת התחושה היא שאם אכן יגיע עודף בהיצע, הוא יהיה עונתי בלבד ולא מובהק כמצופה. לאחרונה מתבהרת העובדה כי ניתן לענות על הביקוש במהירות באמצעות מסופי רה-גזיפיקציה צפים, ולאו דווקא בזכות פיתוח של מיזמים ימיים גדולים. הביקוש הכולל צומח במהירות אבל הצינורות נותרים ריקים יחסית, ואחריו מגיעה תקופה של מחירים נמוכים.
גט"ן מול גז בצינור
הגט"ן מגיע למקומות שצינורות לא יכולים להגיע אליהם. המסחר התפתח ממסחר דו צדדי בין יצואניות מסורתיות ולקוחות בצפון אסיה, לתעשייה עם פורטפוליו גלובלי ושווקים רבים. צמיחתם של שווקי הספוט הקטינה את הצורך של הקונים להיכנס לחוזים ארוכי טווח מסוג 'שלם או קח'.
אבל הגט"ן מגיע גם למקומות שהצינורות כן מגיעים אליהם וזה מרכיב חדש של תחרות. יש מסופי גט"ן, בייחוד באירופה, שלא בהכרח נבנו מסיבות כלכליות לאספקה מתמשכת, אלא נועדו ספק חלופה, או לשם אבטחת אספקה או תקרת מחיר אשר מולו ניתן לנהל את המו"מ על הגז שבצינור. את הגישה הזאת מוכיחים שיעורי השימוש הנמוכים של מסופי הגט"ן באירופה.
הדבר הזה, בתורו, סיפק משהו שנעדר זה זמן רב משווקי הגז השבריריים בעולם – תמסורת מחיר (ההשפעה של מחיר בשוק אחד על המחירים בשוק אחר).
כיום, המחיר של גט"ן בחוזה ספוט באסיה חשוב למוכרים האמריקאים, שמודדים את המחיר של חומרי הזינה בשווקים המקומיים שלהם אל מול הפוטנציאל של ייצוא הגט"ן. לסוחרים באירופה המחיר חשוב בשביל להחליט אם להגדיל או להקטין את ההקצאה בצינור.
עם זאת, לפחות באירופה ברור שהגז בצינור עשוי להתחרות באופן יעיל בגט"ן. בחודש פברואר האחרון היו גלי קור יוצאי דופן, אבל היו אלה הצינורות הרוסיים שהרוויחו מכך, כשהייצוא לאירופה הגיע לרמות שיא.
אירופה היא שוק אפשרי אחד לגט"ן, בעוד שיפן וקוריאה הדרומית, אשר אין להן גבול יבשתי וחיבור גז הן צרכניות בסיס שלו. צינורות רבים שמצויים כעת בשלבי הצעה או בנייה (נורד סטרים 2, הצינור הטרנס-אנטולי וכן הטורק-סטרים) מדגישים את שליטת הצינורות ביבשת.
גם באסיה מונח כעת "כוח סיביר" ואחריו כנראה יונח צינור נוסף ושניהם יזרימו גז רוסי, יחד עם צינור רביעי שמתוכנן לצאת מטורקמניסטאן, כך שסין תצרוך עוד גז בצינור, אם כי הביקוש לגט"ן צפוי בכל זאת לצמוח במהירות.
גם הודו ופקיסטן אמורות לקבל גז באמצעות צינור שיצא מטורקמניסטאן ויעבור באפגניסטאן ופקיסטאן ויגיע להודו, וזאת חרף הסיכון הפוליטי והביטחוני.
הגז אמור להיות מקור האנרגיה שצובר תאוצה במדינות רבות, אם לא בכל העולם, אולם הסיכונים שעומדים בפני ספקי הגז בגט"ן או בצינורות שונים מאוד, משום שלמעשה הם נכנסים לתחרות קשה זה עם זה. עם זאת, יש כמה סיכונים זהים.
שלב מעבר
גז טבעי תמיד גילם תפקיד רב משמעי במעבר לאנרגיה דלת פחמן. נכון, זה הדלק הכי נקי מבין הדלקים הפוסיליים וכן, בזכות אספקה גדולה של גט"ן גם המחיר שלו יהיה נוח, בייחוד במקומות שבהם האופציה של יבוא גט"ן משמשת מנוף לחץ כנגד תלות יתר על ספקי גז מסוימים.
כן, גז טבעי מייצר פליטות משמעותיות של גז חממה לאורך שרשרת האספקה שלו. הוא עצמו גז חממה חזק מאוד. הוא אינו נקי, בהשוואה לאנרגיה גרעינית או לאנרגיות מתחדשות. בהשוואה לעלויות ייצור חשמל, הוא גם לא זול נוכח החלופות. אם לא יהיו השקעות משמעותיות בכושר הייבוא של גט"ן, יש מדינות שעשויות למצוא עצמן בנות ערובה של ספקיות ששולטות בשוק, בייחוד בעתות של ביקוש שיא.
בטווח הארוך יותר, תמיד קיים הסיכון שהגז הטבעי יהיה המטרה הבאה של רגולציה מחמירה יותר מבחינת איכות הסביבה, כמו הפחם לפניו.
בסופו של דבר, הנחיצות של הגז הטבעי עשויה להתפוגג כאשר המערכות של האנרגיות החלופיות ואיתן אחסון האנרגיה כגיבוי, יציבו אותו כמערכת לשעת חירום בלבד ומולו ישמשו גזים "ירוקים" יותר, כגון מימן וביו-מתאן.
תפקיד הגיבוי הזה יישאר קריטי, אבל לא בטוח שהוא יכלול כמות גדולה של צריכת גז ממשית לתעשייה שצריכה לסחור בכמויות עצומות כדי לשמור על עלויות נמוכות.
לא מדובר בחלום סביבתי באספמיה. יצרני חשמל באירופה שהתבססו על הגז סבלו תקופה ארוכה של הפסדים ומתקנים הושבתו וערכם ירד. זו הייתה התוצאה של כושר ייצור מסובסד מצד האנרגיות המתחדשות, אשר הגיע בתקופה שבה הביקוש לחשמל עמד במקום או אף ירד ובמדינות מסוימות נוספו פרויקטים שהופעלו בפחם.
כך קרה שמחירי החשמל הסיטונאי ירדו, תמחור הגז הוציא אותו מהשוק ותקופות של ביקוש שיא שהגז יכול להרוויח מהם נמחקו. האנרגיות המתחדשות פגעו בגז יותר מאשר בפחם.
הפסקה הדרגתית
עם זאת, ייתכן שהרוח משנה כיוון. אמנם ברחבי אירופה השביתו לא מעט תחנות פחמיות וגם גרעיניות, מספר הפרויקטים החדשים שנבנו קטן מאוד ואמנם כושר הייצור של המתחדשות הולך וגדל, אבל לא מהר מספיק כדי לענות על צרכי הביקוש הגדל ובוודאי לא בזמן ביקוש שיא בעונה.
בארה"ב זה כבר שנים שהיחס בין ייצור חשמל בגז למתחדשות עומד על חמישים-חמישים. כיום, התחנות הפחמיות מתיישנות וכמעט שלא מחדשים אותן וזאת באמצעות תמרונים של אופוזיציה סביבתית, רגולציה והתחרות הקשה בשל עלותו של גז הפצלים.
כפי שדיווחנו בגיליונות הקודמים, אפילו בסין שבה הפחמיות צעירות יחסית וגם בהודו, הגז הוא העתיד שנראה באופק.
ספירת המלאי של חברות הנפט הבינלאומיות
חברות נפט בינלאומיות מודעות היטב לכיוון הרוח ומתכוננות לגז כדלק המאובנים של העתיד. הן מתחילות להשקיע בכל שרשרת הערך של הגז ובוחנות דרכים להגביר את הצריכה שלו אפילו על חשבון הנפט. הן משקיעות בגט"ן ובצמצום סיכונים של גט"ן בכדי לוודא שהביקוש נשאר גבוה.
בחברת 'של' רואים יחס של תפוקה שנע מ-50 אחוז נפט ו-50 אחוז גז לכיוון של 75 גז ו-25 אחוז נפט עד 2030. גם חברת 'טוטאל' משקיעה בייצור גז בחשמל ובמאי האחרון הודיעה כי חתמה עם חברות תובלה בארה"ב על תכנית מימון של קניית משאיות גט"ן באותו המחיר של משאיות הדיזל.
החברות האלה חושבות לטווח ארוך. חרף תחזיות על ביקוש שיא של נפט בעשור הקרוב, תחזיות לביקוש שיא של גז עוברות את שנת 2030.
הן מטילות את יהבן בשני גורמים: האחד, תוצר מקומי גולמי ברחבי העולם שמגובה בגידול של האוכלוסייה ותהליכי עיור, שאמורים להכפיל עצמם עד שנת 2040. הגורם השני הוא הדה-קרבוניזציה בכל מגזר האנרגיה – לא רק ייצור החשמל, אלא גם תחבורה יבשתית וימית.
הביקוש לאנרגיה יגדל, המכוניות החשמליות אולי ישגשגו ואיתן גם האנרגיות הסולארית והרוח, אבל פחם ונפט עדיין מהווים יותר משישים אחוז מצריכת האנרגיה הראשונית בעולם, בעוד שהמתחדשות והגרעיניות רק 14.5. לגז יש עוד הרבה מקום לתפוס, גם את של בני דודיו המלוכלכים יותר. הסתכלות לטווח ארוך מכניסה אופטימיות לשוק הגז, גם הנוזלי וגם הרגיל.
מחירי גז נמוכים אולי הלחיצו את סוחרי הגז הנוזלי באמצע 2016, אבל ההתאוששות של מחירי הנפט לאחרונה מסבה את תשומת הלב למחסור שעשוי להיות במגזר הנפט באמצע העשור הבא, מסיבות שכבר פירטנו כאן בעבר.
לכן, בימים אלה ממש העטים משייטים להם מעל החלטות השקעה בגז עם ציפייה גדולה יותר מאשר בעבר הלא רחוק.
