ניו דיל ירוק מול מס פחמן: התנגשות של שתי השקפות עולם

הקמפיינים לבחירות בארה”ב מתחילים לצבור תאוצה והוויכוח על מדיניות האקלים מלהיט אותם. ייתכן שאפשר למצוא פשרה ולשלב בין הגישות
מריאן לאבל / insideclimatenews.org

 

לראשונה בהיסטוריה, המחוקקים בארה”ב מתמודדים עם גישות מתחרות להחייאת המלחמה בשינוי האקלים. חרף העוינות הנושבת מכיוון הבית הלבן, לכל אחת מהגישות יש תמיכה משמעותית ופוטנציאל להשפיע על הבחירות ב-2020.
מצד אחד עומדים סטודנטים פעילים ב’תנועת הזריחה’ ואיתם חברי קונגרס צעירים ואהודים ומהצד השני, קבוצות מתונות יותר של פעילי שטח ותיקים כמו גם חברי המפלגה הרפובליקנית ובהם תומכים הארגונים הוותיקים יותר של איכות הסביבה ותאגידי אנרגיה גדולים.
הפעילים הצעירים מבקשים לא פחות ממהפכה כלכלית וחברתית. “הניו דיל הירוק” שלהם, שעדיין לא גובש לחלוטין, מבטיח משרות וביטחון כלכלי כחלק מהמניע להגיע למצב של אפס פליטות של גזי חממה. המתונים יותר, שמייחלים לתמיכה של הרפובליקנים בקונגרס, מחפשים תמריצים מבוססי שוק אשר יתגלמו בתכנית של מס פחמן. אבל המפתח לתמיכה של התעשייה במאמצים שלהם טמון בכך שכל הצעה לתמחור פחמן תכלול בתוכה גם הגנה מפני רגולציות אחרות של פליטות וחסינות מפני תביעות משפטיות בנושא האקלים.
בשנה האחרונה נדמה שהאקלים עושה לא מעט בשביל להוכיח את החשיבות של הפחתת הפליטות והתחרות בין שתי הגישות, אשר הפעילים של שתיהן עברו לאור הזרקורים אחרי שנים מאחורי הקלעים, עשויה להביא שילוב של פרגמטיזם עם אידיאליזם.

הסממן הבולט של ה’ניו דיל ירוק’ הוא השאפתנות עוצרת הנשימה. המטרה היא להקדיש עשר שנים של גיוס השקעות לאורך ולרוחב הכלכלה האמריקאית על מנת להגיע ליעד המבוסס מדעית של אפס פליטות מהר ככל האפשר. בהצעת ההחלטה שהציגה נציגת בית הנבחרים האמריקאי אלכסנדריה אוקסיו-קורטז וסנטור אדוארד מרקי לא נקבע תאריך יעד והם לא ציינו או שללו אף טכנולוגיית אנרגיה.
ההצעה צופה מראש שהממשל הפדראלי יוביל מיזמי חלוץ לגבש עמידות אקלימית, שיקום ושדרוג התשתית הלאומית, פריסת טכנולוגיית רשת חכמה, צמצום פליטות בייצור התעשייתי ובחקלאות, שינויים בתחבורה ועוד. בדומה ל’ניו דיל’ המקורי של שנות השלושים של המאה העשרים, תידרש חקיקה חדשה רבה, וזאת בשילוב עם מדיניות כלכלית וחברתית מקיפה ומרחיקת לכת, כולל הבטחת משרות בשכר הוגן ושירותים רפואיים לכל האמריקאים.
בתור אסטרטגיה פוליטית, הניו דיל הירוק נועד לאלץ פוליטיקאים שהזניחו את שינוי האקלים, להעבירו לקדמת הבמה בדיון הפוליטי, במיוחד במרוץ לנשיאות של 2020.
עד כה, כל המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות מהסנאט בחרו להביע תמיכה בהצעת ההחלטה. אך דמוקרטים מובילים אחרים בחרו לא לעשות זאת, כולל הסנטור וייטהאוס והסנאטורית דיאן פיינסטיין, שנזפה בפעילים הצעירים של ‘תנועת הזריחה’ על תמיכתם העקשנית בתכנית, שלפי דעתה, אין לה סיכוי לעבור בסנאט או להשיג מימון.
מתנגדים עיקשים של מדיניות האקלים מהמפלגה הרפובליקנית מבקשים להציג את הניו דיל הירוק כקריקטורה, כרעיון שווא סוציאליסטי.
פעילים ותיקים של המאבק בשינוי האקלים טוענים שהדחיפות וההתגייסות ההמונית לרעיון וליעד של אפס פליטות עולים בקנה אחד עם ההצעות המדעיות להדיפת שינוי האקלים.
“אנחנו חדורי להט ומטרה ותומכים לחלוטין בהצעה וביעד של 100 אחוז אנרגיה נקייה כפי שהוגדר בהצעת החוק לאפס פליטות” אמר דיויד דוניגר, מנהל אסטרטגי בכיר של ‘תכנית האקלים והאנרגיה הנקייה’ ב’המועצה להגנה על משאבי הטבע’. “הקונגרס צריך להתייחס להחלטה כפירוט של היעדים ולהחליט שהגיעה העת לפתח את ההצעות לכיוון מעשי יותר”.
אנשי הניו דיל הירוק מדגישים שטרם נקבעה הדרך המסוימת בנוגע לקיצוץ פליטות פחמן. אוקסיו-קורטז צייצה שהצעת ההחלטה שהיא ומרקי הציגו הייתה יותר בקשה לקבלת הצעות מאשר הצעה מגובשת. “כאשר אנשים שואלים שאלות על ההצעה שלנו, התשובה היא שזה חלק מהפיתרון. הפיתרון אמור לבוא מכל אחד והוא יהיה פרי עבודה משותפת”. “פירושו גם שרעיונות שמבוססים על השוק עצמו יעלו לסדר היום ולא יידחקו הצידה”, מסביר בנג’מין פיניגן מפילדלפיה, “לכן הדלת לא סגורה בפני סחר בפליטות ומסים על הפחמן. הדבר החשוב הוא שמסי הפחמן לבדם לא מספיקים. מה שנדרש כדי למנוע את משבר האקלים הוא שינוי מבני מאסיבי והתגייסות- שיקום הכלכלה והחברה שלנו- משהו שלא נראה כמוהו מאז מלחמת העולם השנייה”.

ניו דיל ירוק
יותר ממאה מפגינים מתנועת הזריחה נאספו בברוקלין בפברואר האחרון על מנת להפעיל לחץ על מנהיג המיעוט בסנאט על מנת שיאחד את הקול הדמוקרטי מאחורי ההצעה שלהם. מקור: אריק מקרגור, גטי אימג’ז

תכניות למיסוי פחמן, עם מספר הבדלים גדולים
התומכים במיסוי פחמן חוזים הרבה פחות מעורבות פדראלית וגישה של שוק חופשי אשר בהכרח תצמצם את הפליטות.
יש הצעות מתחרות. גישה אחת בגיבוי של קבוצת תמיכה ציבורית ‘לובי של אזרחים למען האקלים’ (CCL), שאותה הציג בבית הנבחרים טד דויטש הדמוקרטי ושני רפובליקנים החברים כולם ב’מועצת האקלים הדו מפלגתית’.
ויש עוד גישה שאותה גיבשו מדינאים רפובליקנים ותיקים שבהם מזכירי המדינה הקודמים ג’ימס בייקר וג’ורג שולץ, בגיבוי קואליציה של חברות גדולות ושוחרי איכות סביבה המכונים ‘מועצת מנהיגות האקלים’. הם מקווים לראות עוד הקיץ חקיקה בחסות רפובליקנית.
ה-CCL ומועצת מנהיגות האקלים משבחים כל אחד את העבודה של האחר והם חולקים יחד תכניות משותפות. שניהם הניחו הצעה למס מואץ על דלקים מבוססי פחמן כמו בנזין ופחם- עלויות שיועמסו על הצרכנים במשאבת הגז ועל חשבונות החשמל שלהם על מנת לעודד צרכנים ומשקיעים לבחור באנרגיה נקייה יותר. כל הכנסות המס שייגבו יחזרו למשקי הבית האמריקאים בצורה של דיבידנדים, או בהמחאות חודשיות. שתי התכניות יכללו הטלת מכסים על יבואנים ממדינות שלא ינקטו אמצעי דומה כתמריץ למדינות הסוחרות עם ארה”ב הפועלות גם הן לקיצוץ פליטות פחמן.
אך יש גם הבדלים. בתכנית של CCL יש שיעור מס שהולך וגדל באופן חד יותר, והוא אוצר בתוכו אמצעים רבים אחרים לריסון גזי החממה. החקיקה ש’מועצת מנהיגות האקלים’ רוצה לראות תסלק רגולציות אחרות על גזי חממה ויקבע הגבלות על תביעות משפטיות בנושא האקלים, תנאים שיהיו מכריעים לתמיכת תעשיית האנרגיה.
‘אקסון מובייל’ התחייבה לתת מיליון דולר ו’קונוקו פיליפס’ שני מיליון לארגון ‘אמריקאים למען דיבידנדים מפחמן’, זרוע השדולה הפוליטית של ‘מועצת מנהיגות האקלים’. מנהיג הרוב בסנאט לשעבר טרנט לוט, רפובליקני, והסנאטור לשעבר ג’ון ברקס, דמוקרט מלואיזיאנה, עומדים בראש המאמץ הלוביסטי. הרעיון של דיבידנד מפחמן הוא חלוקת כל רווחי המס לציבור האמריקאי, כפיצוי לעליית המחירים שהמס הפחמני עלול לגרום.
“אפשר כבר לראות הרבה רפובליקנים שרוצים להשתלב ולהיות חלק מהפתרון”, אמר חבר הקונגרס הרפובליקני לשעבר ריאן קוסטלו, שנתמנה כמנכ”ל הארגון אחרי שפרש מהקונגרס בתחילת השנה. “האם מספיק לנו הרפובליקנים לראות מה הצד השני רוצה לעשות ולומר שהוא השתגע? או להבין שהסכנות הטמונות בשינוי האקלים גדולות מכדי שנתעלם מהן ובמקום להותיר את הזירה לאלה התומכים ברגולציה מעכבת צמיחה, יש למפלגה הרפובליקנית הזדמנות ואחריות להציג תכנית אקלימית ברוח העקרונות השמרניים המצדדים בשוק חופשי ומעורבות ממשלתית מוגבלת”?
קוסטלו הרפובליקני אמר שהתקווה של הקבוצה היא שההצעה שלה תפנה גם לדמוקרטים מתונים, במיוחד אלה המבקשים אלטרנטיבה לניו דיל הירוק.
“אני לא מתכוון למתוח ביקורת מבלי לדעת מה התכנית”, אמר קוסטלו על הניו דיל הירוק. “אבל אם המסגרת מורכבת כולה מאנרגיות מתחדשות, ללא גרעין, ללא הידרו, וללא גז טבעי, אני טוען שראשית, התכנית לא אפשרית מבחינה מסחרית, ושנית, אני סבור שתומכי הניו דיל הירוק יאבדו בגלל זה לא מעט תמיכה מהדמוקרטיים”.
‘המועצה למנהיגות אקלימית’ ארגנה בתחילת השנה גילוי דעת של כלכלנים מובילים במדינה התומכים בתכנית שלהם. על גילוי הדעת חתמו כל ארבעת יושבי הראש לשעבר של הבנק המרכזי של ארה”ב, הפדרל ריזרב, שנותרו בחיים, 27 חתני פרס נובל, והיועצים הכלכליים הבכירים לשעבר של כל ששת הנשיאים שאחרי ניקסון ולפני טראמפ.
“ההצהרה המשותפת מראה שישנה הסכמה רחבה בקרב כלכלנים ומעצבי מדיניות מנוסים שדיבידנד על פחמן הוא המשתלם והצודק ביותר, והוא פיתרון אפשרי מבחינה פוליטית”, אמרה ג’נט ילן, עד לאחרונה יושבת הראש של הפדרל ריזרב, המכנה זאת “נקודת מפנה חשובה”.
החזון של ‘המועצה למנהיגות אקלים’ היא שחברות האנרגיה של ימינו ימשיכו להיות בשטח; הן לא צריכות להיות מותשות ממאבק על תשלום פיצויים, אלא הן צריכות לספק את ההשקעות הנחוצות לצורך מעבר לאנרגיה נקייה.
במילים אחרות, נראה שישנה מחלוקת עם האידיאלים של הפעילים של הניו דיל הירוק, כאשר פינגן, אחד המייצגים שלהם, אמר שהוא יתנגד לחקיקה שתציע חבל הצלה לעסקים האחראיים על פליטות פחמן. הוא הוסיף, “אנחנו בהחלט לא נתמוך במשהו שמחזק את הקיום של תעשיית דלק הפחמימנים”.

חבר הקונגרס לשעבר ריאן קוסטלו
חבר הקונגרס לשעבר, ריאן קוסטלו: “אם המסגרת מורכבת כולה מאנרגיות מתחדשות, ללא גרעין, ללא הידרו, וללא גז טבעי, היא בלתי אפשרית מבחינה מסחרית” מקור: טום וויליאמס, גטי אימג’ז

 

 

האם יש מקום לפשרה?
העימות בין האידיאולוגיות מציג את הקשיים בקונגרס שניצבים בפני כל אחת משתי הגישות, שכן כל תנועה תצטרך לגייס תמיכה דו מפלגתית של לפחות שישים קולות בסנאט על מנת לעבור ולא חשוב מה יקרה ב-2020.
אבל יש תומכים במאבק בהתחממות הגלובלית שמאמינים שיש מספיק בסיס משותף בין תומכי מס הפחמן ומצדדי הניו דיל הירוק שיוכל לשמש כבסיס למדיניות אקלים מגובשת ומלוכדת.
אפילו השפה שבה משתמשים מנסחי הצעת ההחלטה של הניו דיל הירוק מאפשרת המשך השימוש בדלקי פחמימנים, אם אותן פליטות אכן יקוזזו או יילכדו. חשמל הידרו-אלקטרי וגרעיני בשילוב דלק פוסילי עם מערכות ללכידת פחמן, כולם נכללים ב’תכנית ניו דיל הירוק’ שאותה פיתח צוות החשיבה Data for Progress.
הקשר הברור בין הניו דיל הירוק והתכנית למיסוי הפחמן הוא כסף. מימוש הניו דיל הירוק ידרוש כסף רב, והטלת מס פחמן על 5.4 מיליארד טון של פחמן המיוצר במשק האמריקאי כל שנה ייצר כסף רב. במילים אחרות, מס הפחמן יממן את הניו דיל הירוק.
הסנטורית הדמוקרטית קירסטן ג’יליברנד, אחת ממגישי הצעת ההחלטה של הניו דיל הירוק ומועמדת לנשיאות, אומרת שגם היא תומכת במיסוי הפחמן. ג’ון דילייני, נציג לשעבר בבית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית, שמיצב את עצמו כסוס השחור בקרב המתמודדים הדמוקרטיים לנשיאות, סבור שמס הפחמן צריך להיות חלק מרכזי מהניו דיל הירוק.
אולם אוקסיו-קורטז דחתה את הרעיון שאנשי הניו דיל הירוק צריכים לאתר מקור מימון כדי לשלם עבור מה שהיא רואה כחובתו של הממשל הפדראלי, ממש כמו תמיכה בצבא.
מהצד השני, ‘אמריקאים למען דיבידנד מפחמן’ שזוכים לתמיכת התעשייה, נרתעים מהרעיון של שימוש בהכנסות ממס הפחמן למטרות אחרות למעט המטרה המקורית של החזר של הכנסות המס לאזרחים. “זו הדרך להחזיק את השמרנים כחלק מקבוצה הפועלת למען מטרה מיוחדת, מבלי להתפזר על הרבה מטרות”, אמר קוסטלו.
השאלה החשובה ביותר מכולם היא האם ניתן יהיה אי פעם להשיג הסכמה שתקבל תמיכה מספקת משתי המפלגות לטיפול באתגר העצום ובעל ערך לדורות של חיסול פליטות הפחמן עד אמצע המאה.
“אנחנו מבינים שנחוצות פשרות רבות כדי להגיע להסכם סופי וזאת כאשר הזמן דוחק” אמר ליאונרד, מהקרן העולמית לשימור חיות הבר, התומך בניו דיל הירוק ובמקביל הצטרף לניסיון של המועצה למנהיגות אקלימית למיסוי הפחמן. “השאלה היא היושרה והשאיפה הסביבתית של ההצעה. אנחנו יודעים שעלינו להגיע לאפס פליטות נטו עד אמצע המאה כדי להישאר בטווח של מה שהסכם פריז דורש. לא נקריב את העתיד למען ההווה”.