הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הבטיח "לייבש את הביצה" בוושינגטון, לתבוע את מבקריו, לרקום מערכת יחסים חדשה עם רוסיה, להקים חומה בגבול עם מקסיקו ולגרש מיליוני מהגרים לא רשומים, לפתוח במלחמת סחר עם סין. ייתכן שהשנים הקרובות יהיו מטלטלות.
רבים בתעשיית הנפט שמחים על ניצחונו של טראמפ – במיוחד אלה שמתחברים לספקנות שהוא מפגין כלפי תיאוריית שינוי האקלים. אך קווי המתאר של מדיניות האנרגיה שלו עדיין לא ברורים. למרות מסע הבחירות הדחוס שלו בשנתיים האחרונות, כולל נאומים בשתי ועידות נפט וגז, הוא אף פעם לא הרחיב את הדיבור על האג'נדה שלו. בשבועות שאחרי הבחירות, הצוות הממונה על העברת השלטון עשה מעט יותר והביע דעתו במספר נושאים.
טראמפ תפס את הפיקוד כשבעורפו מנשבת רוח גבית, הודות לעלייה חדה בתפוקה המקומית, וירידה של 25% ביבוא נטו נפט גולמי במהלך כהונתו של ברק אובמה, לסביבות 7.3 מיליון חביות ליום. בגז, ארה"ב תהיה ליצואנית נטו ב-2017. טראמפ יירש גם תעשיית פצלים שמצבה הולך ומשתפר, והיא מוכנה להפיק רווחים מהמאמצים של אופ"ק להעלות מחירים.
מבחינת ההיצע, טראמפ מקווה לשחרר תפוקת נפט וגז חדשה באמצעות קיצוץ ברגולציות ופתיחת אזורים חדשים לקידוח. אך הוא יגלה שאין הרבה רגולציה לקצץ מלבד בשוליים, משום שרוב תקנות הקידוח ונושא ההיתרים מטופלים במדינות עצמן ברמה המקומית. למרות זאת, ההשקפה שלו בנושא פליטות מתאן מראש הבאר ומצינורות עשויה לעורר התלהבות בקרב חלק מהקודחים.
לטראמפ יהיה הרבה יותר מרחב פעולה לפתיחת אזורי קידוח חדשים. המוקד הראשוני שלו יהיו אזורים עצומים של שטחים פדראליים במדינות שבמערב. בארצות הברית לא חסרים שטחים מבטיחים, במיוחד של פצלים, אבל לא בטוח שהפשרה של שטחים פדראליים נוספים תביא להסתערות עליהם, לפחות בטווח הקצר. ובכל זאת התעשייה אוהבת את הרעיון. יש ציפייה שטראמפ יאפשר גם לקדוח בשטחים הימיים באגן האטלנטי ובאזור הארקטי.
מדיניות מקומית
טראמפ טוען שחוקים נוקשים פחות יביאו לשפע חדש. הוא ממש מתכוון לעשות "מדורה מכל התקנות המגבילות את התעשייה". אך כמו קודמו בתפקיד, הוא יגלה שאפשר לרפד את התעשייה מהבית הלבן כמה שמתחשק, אבל שווקים, מחירים וטכנולוגיה הם שיניעו את שוק האנרגיה, והעובדה היא שתפוקת הנפט ירדה מדי שנה בתקופת כהונתו של ג'ורג בוש, כאשר תפקיד הנשיא וסגן הנשיא הוחזקו בידי מנהלים לשעבר בתעשיית הנפט. דווקא בימי אובמה הייתה נסיקה בתפוקה.
מקימי צינורות יזכו לקבלת פנים אוהדת בוושינגטון של טראמפ. בעבר הם נאבקו לקבל פרויקטים וניצבו מול התנגדות עזה מצד ארגונים ירוקים. אך צוות המעבר שלו חרת על דגלו את פישוט תהליך מתן ההיתרים עבור כל מיזמי האנרגיה. תקציב ההוצאות המתוכנן של הנשיא הנבחר צריך להיות אבן דרך חיובית עבור הסקטור.
הסוגיה הראשונה על סדר היום תהיה מיזם הצינור קיסטון XL ((KXL. טראמפ רוצה שטרנס-קנדה תגיש בקשה חוזרת לקבלת היתר לבניית הצינור מחולות הזפת של קנדה אל מפרץ מקסיקו. שעות ספורות לאחר הבחירות, טרנס-קנדה הודיעה שהיא עשויה לחדש את תהליך קבלת ההיתר.
אולם מאז שאובמה דחה בבוז את מיזם KXL, טרנס-קנדה התמקדה במיזם קנדי גדול אחר, אנרג'י איסט. ממשלת קנדה אישרה גם הקמת צינור נוסף לחוף המערבי, ובכל מקרה ארה"ב כמעט ואינה זקוקה לעוד נפט זר. למרות זאת, אישור מיזם KXL ייראה בבירור שבבית הלבן יושב איש ידידותי הרבה יותר לתעשיית הנפט. תמיכה חזקה מממשל טראמפ יכולה גם לפנות את הדרך בפני יותר מתריסר מיזמי צינורות גז גדולים ולחבר את אגן הפצלים 'מרסלוס' עם השווקים של ניו אינגלנד.
ההבטחה הידועה ביותר של טראמפ בתחום האנרגיה הייתה להחיות את תעשיית הפחם של אמריקה. אך פה טמון הפח המכשיל ביותר. התעשייה מאשימה את אובמה בשקיעתה, אבל השוק והטכנולוגיה הם האויבים האמיתיים שלה. כל עוד היצע הגז גבוה והמחירים נמוכים, חברות החשמל ימשיכו להקים תחנות כוח גזיות זולות וגמישות יותר ויפעילו אותן לעיתים תכופות יותר. לפי סוכנות המדרוג S&P, יש כעת פיתוח של 100 גיגה ואט נוספים של כושר הפקת חשמל בגז. בשורה התחתונה, תידרש אלכימיה מיוחדת בשביל להציל את הענף הזה מכוחות השוק.
מדיניות האקלים עדיין לא מגובשת. "זיבולי המוח סביב ההתחממות הגלובלית היקרה הזאת חייבים להיפסק" צייץ טראמפ ב-2014. האם ייטוש את תיאוריות הקונספירציה ברגע שייכנס לתפקידו? בקרוב נדע. אבל הוא בהחלט הבטיח "לזרוק לפח את תוכנית האקלים של אובמה-קלינטון בהיקף של חמישה טריליון דולר ואת תכנית חשמל נקי כדי למנוע מתכניות חד צדדיות אלה להגדיל את חשבונות החשמל החודשיים בשיעור דו ספרתי, בשעה שלא הוכחה לטענתו כל השפעה משמעותית על אקלים כדור הארץ".
תכנית חשמל נקי, שמטרתה קיצוץ של כשליש בפליטות ²CO ממגזר החשמל ב-15 השנים הבאות, היא אמצעי החשוב ביותר שנקט שלטון אובמה בשביל להילחם בפחמן. היא קבעה יעדים להפחתת פליטות בכל מדינה, אבל השאירה להן את החירות למצוא את הדרך להתמודד. התכנית מבוססת על חוק פדראלי ולכן יהיה קשה לבטל אותה. מומחים אומרים שבפני טראמפ עומדות שתי דרכים שונות לחבל בתוכנית. הוא יכול לסרב להגן עליה בבית המשפט ולקוות שהיא תיפול מאליה, או שהסוכנות להגנת הסביבה ((EPA תוכל להפילה. הדרך שבה ההתנגדות תהיה מינימאלית היא להחליש את החוק ופשוט לא לאכוף אותו, למרות שזה יותיר אותו בתוקף לממשל עתידי שירצה לחזק אותו.
מדיניות בינלאומיות
ברחבי העולם, כדור ההרס של טראמפ יכול לעשות עוד נזקים. הוא הבטיח להוציא את ארה"ב מהסכם פריז של האו"ם. הוא יכול להפוך את מעמדה של ארה"ב ממובילת המאבק בשינוי האקלים בעולם למתנגדת חריפה שלו או פשוט לנוכחת נפקדת.
באופן חוקי, אף מדינה לא יכולה לצאת מההסכם ללא הודעה של ארבע שנים מראש, אך לא ניתן למנוע מהממשל החדש פשוט להתעלם ממחויבותו להסכם. הלחץ להסכים לפריז גדול מאוד, וטראמפ עלול לגלות שזה אינטרס של ארה"ב להמשיך ולהשתתף בשיחות האקלים עם מדינות העולם.
סביר שרמת פליטות הפחמן של ארה"ב תהיה נמוכה יותר בסוף תקופת הכהונה הראשונה של טראמפ מאשר בתחילתה. אמנם המדיניות הפדראלית בקשר לאנרגיות מתחדשות צפויה להיחלש וזיכויי מס לאנרגיה ירוקה יוותרו במקומם בארבע השנים הבאות, אבל בתחילת 2016 מצא מינהל מידע האנרגיה שאפילו ללא תכנית חשמל נקי, הפליטות הקשורות לתעשיית האנרגיה של ארה"ב ירדו במתינות בשנים הקרובות.
במדינות עשירות כמו קליפורניה וניו-יורק שמקדמות את תכניות האקלים האגרסיביות שלהן וכוללות שווקים לסחר בהיתרי פליטות פחמן, הפליטות אמורות לרדת. אפילו במערב התיכון ובטקסס, אנרגיות רוח וסולאריות הפכו לעסקים משגשגים, שמייצרים רווחה ומשרות חדשות, ורפובליקנים מקומיים לא יירצו לשנות זאת. טראמפ, בתור איש עסקים מוצלח ומיומן, אמור להבין זאת. רוב התאגידים של אמריקה, מ'וולמארט' ו'אפל' ועד ל'ג'נרל אלקטריק', כוללים כעת את מוטיב הקיצוץ בפליטות במערך קבלת ההחלטות ושרשראות האספקה שלהן.
אפילו 'אקסון-מובייל' פרסמה למחרת הבחירות הודעה המשבחת את הסכם פריז, ובכך אותתה יצרנית הנפט הגדולה ביותר של ארה"ב שהיא לא חושבת שבעיית שינוי האקלים תתפוגג לה.
אין ספק שמדיניות החוץ של טראמפ תשפיע על שוקי האנרגיה בעולם. הכבוד שרוחש הנשיא הנבחר לפוטין וחיזוק הקשרים עם מוסקבה עשויים לבשר על סופה של מדיניות העיצומים נגד רוסיה, מדיניות שכוללת הגבלות על יצוא מומחים לקידוח במים עמוקים וכן ציוד לשבירת פצלי שמן. הסרת העיצומים תפשיר גם הזדמנויות השקעה, כמו הקמפיין הארקטי של 'אקסון-מובייל' ו'רוזנפט' ומיזם הפצלים המשותף 'ווסט סיביריה' של 'של' ו'גזפרום'. חברות לשירותי שדות נפט כמו 'הליברטון' ו'שלומברגר' יהיו חופשיות לבצע יותר עבודות קידוח ברוסיה. בתיאוריה, תפוקת הנפט הרוסית עשויה לגדול, למרות ההסכם האחרון עם אופ"ק לקיצוץ אספקת הנפט.
באשר לאיראן, טראמפ רוצה לבטל את הסכם הגרעין. מהלך זה יביא כנראה להשפעה משמעותית ביותר על שוק הנפט העולמי. ביטול ההסכם בין ארה"ב ואיראן לא יחסל כליל את ההסכם, שנחתם בין איראן ושש מדינות, אבל ארה"ב הייתה הציר החשוב והמשפיע עליו ביותר. באופן בלתי נמנע, מהלך חד צדדי נגד איראן יפגע במגזר הנפט של המדינה, יאיים על שיקום כושר הייצור ועל תכניות ייצור ארוכות טווח באיראן, מה שיגרום עליית מחירים באיראן. המועמד של טראמפ לשר ההגנה, גנרל ג'יימס מאטיס, ביקר בקולניות את המדיניות של אובמה במזה"ת ומתייחס לאיראן כמדינה שמהווה איום מתמיד ליציבות ולשלום באזור.
הרעיונות המסחריים של הנשיא החדש לא כל כך מציאותיים. טראמפ אמר שארה"ב תאסור יבוא נפט מסעודיה, למשל. אך זה לא יקרה, כי חברות הזיקוק הגדולות יקימו מהומה, וארה"ב תצטרך לייבא נפט כבד יותר ממדינות כמו וונצואלה ועיראק.
אבל התכניות המקרו-כלכליות של טראמפ מדאיגות יותר, כמו חיסול נפט"א (הסכם הסחר החופשי הצפון אמריקאי) או יציאה מארגון הסחר הבינלאומי, ויתור על השותפות הטרנס-פאסיפית ועל שותפות הסחר וההשקעה הטרנסאטלנטית. ואם זה נשמע כיריית הפתיחה של מלחמת סחר חדשה, אז טראמפ מאיים גם להטיל מכסי מגן כבדים על סין – או לסגת מרעיון הגלובליזציה, ואז הצמיחה הכלכלית של העולם תיפגע, מה שיפגע בביקוש לנפט.
אפילוג
התכניות של טראמפ במישור המקומי להקצאת כספים לתשתיות ולקיצוץ במיסים מבהילות משקיעים המודאגים מההשפעה על החוב והאינפלציה.
חברות אנרגיה צריכות להיות מודאגות מהידרדרות ביחסים עם מקסיקו. ניסיונות להקמת צינורות נוספים במקסיקו שיחברו אותם עם ספקי הגז של ארה"ב, ספקים ששמחים מאוד לייצא לשכנתם הדרומית ניצבים בפני בעיות חדשות בשל הרצון של טראמפ להקים את החומה שלו.
שאלת התנהלותו של טראמפ כנשיא לוטה בערפל. האם יהיה פופוליסט ריאקציוני כפי שהיה במסע הבחירות? האם ימתן את עצמו ויתנהל באופן יותר קורקטי כפי שמצופה מנשיא?
הרכב הקבינט שלו יהיה חשוב עבור תעשיית האנרגיה. כפי שדווח טראמפ מבקש למנות את רקס טילרסון, הבוס של 'אקסון-מובייל' לתפקיד מזכיר המדינה ואת ריק פרי לתפקיד שר האנרגיה, שניהם חובבי קידוחים ובעלי קשרים חובקי עולם, אחרי שנים של בחישה בענף. טילרסון הספיק בחייו להסתכסך קשות עם ונצואלה ועם מדינות באפריקה ומצד שני, לקשור קשרים עזים עם ולדימיר פוטין.
לגבי מדיניותו של טראמפ בקשר למזרח התיכון, נשאיר את עיתוני היום לדווח בזמן אמת. בגדול, המנעד שלו נע בין בדלנות לבין חלומות ניאו-אימפריאליסטים כמו ביזה של הנפט בעיראק. טראמפ התבטא מספר פעמים בעניין הנפט העיראקי והצהיר כי לו היה מנהל את המלחמות המדוברות, היה מחרים את הנפט במדינה, הצהרה שיש לה מעט מאוד קשר עם המציאות בעיראק, או עם המלצות אנשי הצבא במקום.
הסוכנות להגנת הסביבה (EPA), יכולה לצפות ללא פחות מעקירת שיניים. לזעמם של הירוקים, טראמפ מינה את סקוט פרואיט, ספקן אקלים נוסף, לפקח על השינויים שתעבור הסוכנות. טראמפ חושב שרוב תקנות ה-EPA הן "חרפה", למרות זאת האתר שלו מבטיח שאת סדר היום הסביבתי של אמריקה יובילו מומחים אמיתיים להגנת הסביבה, ולא כאלה עם אג'נדות פוליטיות קיצוניות.
לא כל נשיא מקבל כל דבר. הרפובליקנים שולטים בגבעת הקפיטול ויכולים להפוך את כהונתו של טראמפ לנוחה יותר אם המפלגה שהוא הצליח להביך כל כך תלמד לאהוב אותו. שום דבר לא בטוח: רוב עיקרי מדיניותו שמורים עמו במגדל במנהטן.
בארה"ב נשבה לאחרונה אנרגיה טובה: היצע מדהים – צמיחה בכל דבר החל מנפט וגז וכלה באנרגיות מתחדשות, עלייה בביטחון, בנזין זול וירידה בפליטות. כדאי שטראמפ יחשוב בינו לבינו אם הוא צריך בכלל להתערב בשוק הזה.