עתודות שונות, גישות שונות

כל אחת מחברות הנפט הבינלאומיות והלאומיות מתמודדת אחרת עם השינויים של ענף האנרגיה – ואחת הסיבות לכך היא גודל עתודות הנפט והגז של כל אחת

Petroleum Economist / גיליון התחזיות

המודלים העסקיים של חברות הנפט והגז עומדים כעת מול אתגרים שמציב להם הצורך בצמצום ההשלכות של שינויי האקלים והתמורות בענף האנרגיה אשר קשורות בסוגיה זו. אבל התגובה של החברות לאתגרים משתנה ותלויה בשלושה פקטורים: האם מדובר בחברה שממוקמת במדינה השייכת לארגון ה-OECD, היכן נמצאים בעלי המניות, במדינת OECD  או לא ולבסוף, בפורטפוליו המשאבים של כל חברה, מה שלעתים קרובות מכתיב את היתרון היחסי, בייחוד בכל הקשור בפעולות לבקרת הפליטות.

נראה כי בין האסטרטגיות השונות יש הבדלים בין חברות הנפט הלאומיות לבין הבינלאומיות, המתמודדות עם עומס הרגולציות אשר מייצרים שוקי האנרגיה הענקיים, בייחוד בכלכלות התעשייתיות המפותחות של ה-OECD וכן בסין. באופן קבוע כמעט, מבחינה היסטורית, חששות לאור שינויי האקלים עודדו חקיקה הדורשת שינויים בספסיפיקציות של מוצרי נפט. הסרת העופרת מבנזין לתחבורה, הפחתת התכולה של הגופרית בתזקיקים תיכוניים (מוצרי נפט מזוקקים בצפיפות בינונית) וממש לאחרונה, קיצוץ תכולת הגופרית בדלקים של כלי שיט במסגרת ארגון הימאות הבינלאומי IMO2020.

ההשלכות המסחריות של שינוי כזה במדיניות מתורגמות לכדי שינויים במדיניות ובספסיפיקציות של המוצרים במדינות מפיקות נפט. לא נראה כי יש סיבה להאמין שהמעבר לאנרגיה אחרת לא יהיה מלווה בתוצאות דומות. מדינות מפיקות נפט הצטרפו להסכם האקלים בפאריז והשווקים ישקפו את השפעתו של ההסכם.

יש קורלציה הפוכה בין פעילות של חברות נפט בינלאומיות בענף האנרגיה המתחדשת לבין כמות עתודות הנפט המוכחות שלהן. הוא מסכם ש”חברות נפט ענקיות עם כמות קטנה יותר של עתודות מוכחות נכנסות מהר יותר לתחום של המתחדשות”

אם ההנפקה של ‘ארמקו’ בדצמבר 2019 אכן תניב בסיס בעלי מניות אקטיביסטים – כפי שקרה בהפרטה החלקית של ‘אני’ וכן של ‘אקינור’ – ‘ארמקו’ תלך בעקבותיהן של חברות נפט בינלאומיות ותפנה לגיוון עסקי

לחץ בינלאומי

חברות נפט בינלאומיות מובילות, שצריכות לתחזק את בעלי המניות ואת התדמית הציבורית שלהן, נתונות ללחצים על מנת שיתאימו את המודלים העסקיים שלהן לשינוי. חברות כגון ‘של’ ו’אקסון מוביל’ התמודדו עם קריאות מצד בעלי מניות, ובהם יותר ויותר מוסדיים, לשפץ ולשפר את תעודות היושר האקלימיות שלהן.

חברות שמתנהלות באיחוד האירופי, לרבות ‘של’, ‘טוטאל’, ‘אני’ האיטלקית ו-OMV האוסטרית, מרגישות גם הן את הלחץ של הדירקטיבה האירופית בכל הקשור בפליטות ומיחזור. בארה”ב, חברות מתנהלות בתוך מעגל רגולטורי נטול ודאות – הנשיאות של טראמפ נסוגה מהסכם פאריז והרגולציה הפדרלית הסביבתית מתרופפת – בעוד הממשלים המדינתיים דווקא מהדקים את שלהם – ועם זאת, הן ממשיכות לצמצם את הפליטות שלהן ולהגביר את יעילותן התפעולית.

התוצאה היא שחברות אירופיות מתרחבות לתחומים כגון יצור חשמל ומכירתו בנקודות השימוש, לעתים קרובות באמצעות רכישות שביצעו חברות הבת, לרוב רכישה של עסק משלים לתחום עיסוקן המסורתי כגון אנרגיה מתחדשת ושיווק חשמל. ‘של’ ו’טוטאל’ הובילו את המאמצים האלה בכך שרכשו חברות לייצור פאנלים סולאריים ובין שאר הרכישות, ‘של’ קנתה עסק בריטי לאספקת אנרגיה ו’טוטאל’ רכשה את השליטה ב’סאןפאואר’ בארה”ב.

בינתיים, או-אם-וי האוסטרית ו’נסטה’ הפינית הקדישו משאבים לייצור דלקים ביולוגיים וכן ייצור דלקים מפלסטיק ושיווקם. ‘אני’ מוציאה לפועל תכנית להקמת מתקן פוטו-וולטאי שיספק חשמל נטול פליטות באתרי החיפוש וההפקה שלה ברחבי העולם.

נשיא ארה”ב באירוע שבו חשף את ההקלות הרגולטוריות על הרשויות הפדרליות באישור מיזמי תשתיות. עם זאת, הממשלים במדינות עצמן מקשיחים את הרגולציה הסביבתית. מקור: דרו אנגרר, גטי אימג’ז

סדר עדיפויות לאומי

בינתיים, הממשלות אשר חברות הנפט הלאומיות נמצאות בבעלותן, מעניקות “דחיפה ישירה יותר”, כך לדברי מורגן ברזיליאן, מנהל ‘מכון פיינר’ ופרופסור למדיניות ציבורית. פרט ל’אקינור’ הנורווגית, שהיא יוצאת דופן באופן משמעותי, את רוב ההחלטות של חברות הנפט הבינלאומיות מניעות הממשלות שלהן, אשר לעתים קרובות מושפעות מצמיחה בהכנסות מייצוא כשהמדינה מייצרת חשמל ממקורות שאינם נפט וגז. הדבר עשוי להסביר את הבחירות האסטרטגיות שלהן להסתגל ולהתאים עצמן לשינויים הנובעים מהמעבר.

נראה כי מדינות המפרץ מובילות את המגמה. לאיחוד האמירויות יש מטרה ש-44 אחוז מיצור האנרגיה המקומית יהיו אנרגיה נטולת פחמן עד 2050 וחברת הנפט הלאומית של אבו-דאבי בוחנת טכנולוגיות של מחזור וזיקוק תוצרים של תעשיית הפטרוכימיה, יחד עם ‘אני’, או-אם-וי ו’בוראליס’.

‘ארמקו’ הסעודית מגבירה את נוכחותה במגזר הכימיקלים גם על מנת לאזן את הצמיחה הצפויה בביקוש לנפט מאותו סקטור עם שיעורי צמיחה נמוכים יותר מאחרים. אם ההנפקה של ‘ארמקו’ בדצמבר 2019 אכן תניב בסיס בעלי מניות אקטיביסטים – כפי שקרה בהפרטה החלקית של ‘אני’ וכן של ‘אקינור’ – ‘ארמקו’ תלך בעקבותיהן של חברות נפט בינלאומיות ותפנה לגיוון עסקי. בערב הסעודית ובאיחוד האמירויות הערביות, הממשלות מפתחות את החשמל ממקורות מתחדשים בנפרד מחברות הנפט הלאומיות שלהן.

מחוץ למפרץ, נדיר לראות גיוון במודלים העסקיים בקרב חברות נפט לאומיות, וליבת הפעילות מתמקדת לרוב ביעילות תפעולית שהתנאים המקומיים הם הסיבה לה. לדוגמה, ההתרחבות של ‘אקינור’ לפעילות של בניית טורבינות רוח מסתמכת על ניסיון נרחב של הנדסת מתקנים בעומק הים ובהיקף גדול. בינתיים, פ-טי-טי התאילנדית הודיעה שתוציא שלושים אחוז מתקציב הפיתוח שלה בשנת 2021 על פעילויות שאינן קשורות בנפט, לרבות ייצור חשמל מאנרגיית השמש ואחסון חשמל. חברת ‘אורסטד’ הדנית, חברה שמובילה בתחום של חוות טורבינות רוח בעומק הים, אשר חמישים אחוזים ממנה בבעלות מדינת דנמרק, החלה את חייה כ’חברת הנפט והגז הטבעי של דנמרק’.

השפעת העתודות

נוסף על חברות הנפט הבינלאומיות, יש גם פיצול משני בין אלו שהעתודות שלהן קטנות ואלו שלא. חברות שמחזיקות בעתודות גדולות יותר נוטות לפתח יעדי גיוון עסקי פחות אגרסיביים ותחת זאת, הן מעדיפות להתמקד בנצילות ואיכות דלקים משופרת. אלו שהעתודות שלהן קטנות יותר, מפתחות יעדים נוקשים יותר ולכן מעורבות בדרך כלל גם בייצור חשמל.

מתיאס ג’יי פיקל מאוניברסיטת המלך פאהד לנפט ומינרלים מציין כי יש קורלציה הפוכה בין פעילות של חברות נפט בינלאומיות בענף האנרגיה המתחדשת לבין כמות עתודות הנפט המוכחות שלהן. הוא מסכם ש”חברות נפט ענקיות עם כמות קטנה יותר של עתודות מוכחות נכנסות מהר יותר לתחום של המתחדשות”.

מגמה זו ניתן לראות גם בחברות הנפט הלאומיות, שבהן ממשלות שבבעלותן עתודות נפט וגז גדולות לא מרגישות צורך לפנות בדחיפות לפיתוח אנרגיות מתחדשות משום שהעתודות שלהן יבטיחו אספקת אנרגיה לצריכה מקומית וכן הכנסות מייצוא הרבה מעבר לשלב שבו יצרניות אחרות כבר יצאו מהשוק. חברות נפט בינלאומיות וחברות לאומיות עם עתודות גדולות יותר ירגישו כנראה את הנצילות הגבוהה יותר באנרגיה וכן את מגבלת הפליטות אשר נובעות מהשינויים בקרב משתמשי הקצה שלהן, אשר ימלאו את ההתחייבויות של הסכם פאריז.

ובכל זאת, יש דמיון

חברות הנפט הבינלאומיות והלאומיות  הגדולות יותר, יכולות לבחור את הנתיב להתמודדות עם התמורות באנרגיה, בעוד אלו הקטנות מתמודדות עם אתגרים מסוג שונה. לחברות נפט בינלאומיות קטנות יש “פחות נקודות מינוף, פחות גיוון במוצרים ופחות השקעות במחקר ופיתוח” מאשר לחברות נפט ענקיות, כך לפי ברזיליאן. הוא מוסיף שהאופן שבו חברות נפט לאומיות קטנות יותר מתמודדות עם הניסיון לצמצם את משבר האקלים תלוי במידה רבה בגופים ממשלתיים מקומיים, מימון ומדיניות ממשלתית.

החששות של חברות נפט לאומיות קטנות יותר וכן חברות אקספלורציה אמריקאיות יתמקדו ככל הנראה בנצילות שבהפקה וזאת על מנת להפחית את הפליטות שלהן. לדוגמה, ‘סונגול’ האנגולית מנסה להפסיק שריפה של כשלושה מיליארד ממ”ק של גז ולהגדיל את יצוא הגט”ן. גם בארה”ב עוסקים יותר ויותר בסוגיה של הפחתה של שריפה בזבזנית ומזיקה לסביבה של גז, שם שרפו בשנת 2018 14.1 מיליארד ממ”ק גז, עלייה של 9.5 מיליארד משנת 2017, כך לפי הבנק העולמי.

חברות בגודל בינוני מחפשות יוזמות טכנולוגיות בכדי להתמודד עם התמורות באנרגיה. ‘אוקסידנטל פטרוליום’, אשר לאחרונה התרחבה ברכישת ‘אנדרקו פטרוליום’ השקיעה בטכנולוגיה של ‘נט פאוור’ לשימוש בפחמן דו חמצני שנוצר בייצור החשמל לטובת שיוב נפט מוגבר (הזרקת קיטור לעתודות של נפט כבד וצמיגי). באמריקה הדרומית, חברת הנפט של קולומביה החלה להפעיל תחנת כוח סולארית במייצרת 21 מגה-ואט על מנת לספק את האנרגיה הנדרשת לתפעול שדה הנפט שלה, במהלך דומה לזה של ‘אני’ והיא בוחנת אפשרות לעשות זאת במיזמים נוספים.