עתיד הגז במפרץ הפרסי – המשכיות ושינוי

ראיון עם מוסטפה אוקי, חוקר בכיר במכון ללימודי אנרגיה באוקספורד ומחבר הספר

“עתיד הגז במפרץ – המשכיות ושינוי”

 

הספר המדובר דן בארבעה נושאים מרכזיים: פיתוח גז והשלכות לעתיד במפרץ, הביקוש לגז והאופן שבו הוא התפתח ברמות שונות, מידת ההתקדמות והקידמה במונחים של מחירי גז וביטול הסובסידיות וכן, תחזית המסחר בגז עד 2030.

כמה חשוב הגז מהמפרץ להיצע ולביקוש של גז טבעי ברחבי העולם ומה הסבירות שהמצב ישתנה בעשור הקרוב?

ובכן, מתברר שאזור המפרץ הפרסי יהיה האזור שבו הביקוש לגז טבעי יהיה הגבוה בעולם אחרי סין, עובדה שיש לה חשיבות אזורית כמו גם עולמית. בספר מצוינת עלייה של 75 אחוז בביקוש לגז במפרץ בין השנים 2013-2017 והשאלה הנשאלת היא אילו כיסי ביקוש יש במפרץ? האם מדובר בתפקיד הגז כתחליף בייצור חשמל, בתעשייה? מה מניע את הביקוש?

המניע העיקרי הוא ייצור החשמל, לרבות החשמל הנדרש להתפלת מים וכן לתעשיות. כדאי לשים לב שמחירי הגז במדינות האלה נמוכים באופן היסטורי וזאת בזכות סובסידיות, שבסופו של דבר כנראה לא עודדו פיתוח בכל הקשור בהפקה. האם המצב הנוכחי הוא בר קיימא? התשובה הפשוטה היא שלא. אמנם, המצב בכל מדינה במפרץ הוא שונה, אבל בכולן עולה השאלה של הנטל הפיננסי של הסובסידיות, במיוחד במדינות שפחות משופעות במשאבי פחמימנים והן מוגבלות מבחינה פיננסית.

כשבוחנים את מגזר האנרגיה בכללותו, רואים מספר עליות במחירי האנרגיה, כולל מחירים של מוצרי נפט, תעריפי חשמל. מחירי הגז הביתי עלו גם הם אבל באופן מתון למדי והסוגיה היא שמחירי הגז לבית נשארו מתחת לעלות של מקורות אספקה חדשים, כאשר קטאר ואולי גם איראן יוצאות דופן. מדובר בגז בלתי מלווה ובעבר גז מלווה, גז חמוץ וגז קונבנציונלי ולא קונבנציונלי. כך שיש לנו גז שהוא יבש, גז עם כמויות מוגבלות של נוזלי הגז הטבעי וזו בעיה.

אם כך, מחירי הגז לשימוש ביתי אינם גבוהים דיים כך שיוכלו לכסות את העלות השולית של תפוקה חדשה. אבל מה בנוגע לייבוא? מה בנוגע לגט”ן וגז מיובא בצנרת ממדינות אחרות? האם המחיר שמבקשים מהאזרח לשלם יהיה גבוה מספיק בשביל לכסות את ההוצאה הזאת? ובכן, לא בשביל יבוא גט”ן. לעת עתה מייבאים גז בצנרת רק בפרויקט ‘דולפין’ והיסטורית, המחיר לגז במערכת דולפין היה נמוך בהשוואה לייבוא של גט”ן. לכן בצנרת אין בעיה לייבא.

גם עיראק מייבאת גז מאיראן, אבל במחיר גבוה למדי, שבעה דולרים וזו קטגוריה שונה ואיננו יודעים אם זה יישאר כך. אבל מחירי הגז בצינור כיום נמוכים מעלות של אספקה חדשה וייבוא גט”ן.

 

תיקון צנרת באיחוד האמירויות. מקור: גטי אימג’ז

ניהול הסובסידיות

איך המדינות במפרץ ינהלו את הסובסידיות שלהן? המדינות העשירות יכולות לשמור על רמה מסוימת של סובסידיות, אבל מדינות כגון עומאן או בחריין יתקשו מאוד והדחיפות להתאים את מחירי הגז לשימוש ביתי נמצאת בראש סדר העדיפויות. לכן התשובה היא שהסובסידיות לא נצחיות במדינות אלה וכנראה באף אחת מהמדינות. הדבר תלוי בהחלטות הפוליטיות שיתקבלו בערב הסעודית, כווית וכולי.

הסובסידיות הן שיצרו את הביקוש העצום לגז טבעי. המאפיין הזה אינו ייחודי למדינות המפרץ ניתן למצוא אותו בכל המזרח התיכון וצפון אפריקה. המצב חמור עד כדי כך שיש מדינות שמוכרחות לעשות מעשה. כדאי להדגיש שהיו מספר התאמות מצד בחריין, עומאן וערב הסעודית. בעומאן היה למשל יותר מדי ביקוש ביתי ורק לאחרונה, כשנמצא בה עוד גז, היא הצליחה לאזן בין השניים.

 

פיתוח משאבים נוספים – הון אנרגטי והון אנושי

האם הביקוש  לגז יפחת לאור התפתחויות באנרגיה גרעינית או פיתוחים חדשים בחשמל? תשובה חיובית לשאלה זו אכן נראית באופק, אבל לא לפני 2030. עם זאת, אנרגיה גרעינית מתוכננת בינתיים רק באיחוד האמירויות הערביות.

בהקשר זה של פיתוח, כדאי לשים דגש על סוגיה בסיסית שקשורה במבנה הכלכלי שמדינות רבות במפרץ מתמודדות איתה – ייתכן שהן נהנות מצמיחה גבוהה של התמ”ג, אבל האוכלוסייה צעירה מאוד ושיעורי האבטלה גבוהים מאוד בקרבה (בגילים 20-30) ולעיתים קרובות מדובר באנשים משכילים. איך מטפלים בבעיה החברתית?

שוב, האתגר הזה לא ייחודי למדינות המפרץ, גם בצפון אפריקה מתמודדים איתו. כשמסתכלים על יצרניות הנפט והגז במפרץ, הן מנסות לפתור את הבעיה באמצעות מינוף של התשואות ממגזר הפחמימנים וביצירת תעסוקה ותעשיות מבוססות פחמימנים. קובעי מדיניות מבינים כיום שתעשיות מבוססות פחמימנים הן עתירות הון ולא עתירות עובדים. לכן בשמונה השנים האחרונות המגמה הייתה לרדת במורד שרשרת הערך, ליזום ולפתח תעשיות חדשות אשר ייצרו או ידרבנו תעסוקה. אולם הדבר דורש מידה מסוימת של גיוון כלכלי וצריך גם להצליח לעשות זאת.

 

מחירי הגז במדינות האלה נמוכים באופן היסטורי וזאת בזכות סובסידיות, שבסופו של דבר כנראה לא עודדו פיתוח בכל הקשור בהפקה. האם המצב הנוכחי הוא בר קיימא?

מילות הקסם “גיוון כלכלי”

מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, לרבות מדינות המפרץ כללו באופן עקבי גיוון כלכלי בעדיפות ראשונה בכל תכנית פיתוח כלכלי שהגו. זה קורה כבר משנות השבעים.

כשמורידים את ההכנסות מפחמימנים וכשבוחנים את המקורות הפיננסיים המוגבלים שיש כיום, מתמקדים הרבה יותר באפשרות לגוון. יש לומר שבמדינות מסוימות יש התקדמות ולמעשה, מחקר מתמשך שעורך המכון ללימודי אנרגיה של אוקספורד בוחן בפירוט את סוגיית הגיוון. כשבוחנים את התוצאות של הגיוון הכלכלי, רוב האינדיקטורים של הגיוון וכן של איכות הייצוא, הם במקרים רבים נמוכים הרבה יותר מאשר רוב הכלכלות המתפתחות.

אם כך, השאלה המתבקשת היא מה האסטרטגיה. האם מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה מבקשות לפתח עסקים עתירי כוח אדם בתעשיית הפחמימנים, בהתבסס על משאבי הליבה שלהם ואם כן, האם הם בתחרות עם ארה”ב, שיש לה גז בעלות נמוכה וכוח עבודה מיומן?

תעשייה עתירת הון מול תעשייה עתירה בכוח אדם

שוב, תעשיית הפחמימנים היא עתירת הון, לא עתירת כוח אדם ולכן צריך לרדת במורד שרשרת הערך ולמצוא את מה שמכונה “הזדמנויות תעסוקה מתאימות”. אבל כשיורדים במורד שרשרת הערך קורה משהו שונה: העלות של חומר הזינה כבר לא משמעותית כמו בסחורה בסיסית. החשיבות של חומר הזינה יתרון תחרותי בקרב רוב מדינות המפרץ, יורדת ויש לנו פקטורים אחרים שנכנסים לזירה כגון כישורים מתקדמים, טכנולוגיה מתקדמת וכולי. לכן התחרות שלהן היא לא רק מול ארה”ב אלא גם מול מדינות כגון סין וייתכן שגם מדינות אחרות באסיה.

גם לטכנולוגיה תפקיד משמעותי. העובדים במדינות המפרץ משכילים ומעוניינים במשרות שיתאימו לכישורים שלהם ולא עבודות כפיים. לכן יש פה גם שאלה של יכולת להתאים את הטכנולוגיה. ואם אזרחי המדינות לא רוצים לבצע את העבודות של הצווארון החום (עבודות נפט), האם אותן מדינות ימשיכו להשתמש בכוח אדם חיצוני?

התשובה של מחבר הספר לשאלה זו היא חיובית. כן, יש מיומנויות אבל יש גם עלות, המיומנות עולה כסף וזה שונה. מה שמוביל לשאלה שכבר נשאלה, במדינות המפרץ לא מדובר בחיפוש אחר עבודות של אנשים מיומנים. הצעירים כיום מחפשים משרות של ניהול או ניהול בכיר, שמספרן מוגבל מאוד. זו הבעיה.

לגבי החלק השני של השאלה על המשרות שבהן נדרשים אנשים לעבודת כפיים, זה מורכב עוד יותר. כי כשבוחנים את כל המאמצים שהשקיעו מדינות המפרץ בכל הקשור ביישום רגולציה מקומית וכולי, חלק ממדינות המפרץ ימשיכו להתקשות ולהסתמך על מהגרי עבודה, אבל במדינות אחרות, עשירות פחות, האזרחים מעורבים במגוון של משרות. זה תלוי, אבל בסך הכול קשה מאוד לפתור את הבעיה הזאת של האבטלה.

בשמונה השנים האחרונות המגמה הייא לרדת במורד שרשרת הערך, ליזום ולפתח תעשיות חדשות אשר ייצרו תעסוקה. לכך נדרשת מידה מסוימת של גיוון כלכלי וצריך גם להצליח לעשות זאת

השאלה היא היכולת להתאים את הטכנולוגיה. אם אזרחי המדינות לא רוצים לבצע את העבודות של הצווארון החום (עבודות נפט), האם אותן מדינות ימשיכו להשתמש בכוח אדם חיצוני?

פוליטיקה אזורית והפוליטיקה של מסחר בגז – האם מתוכננים עוד צינורות אזוריים?

כשבוחנים את המצב במפרץ, יש מספר סוגי הכנסה מגז טבעי ויש ריכוז גבוה של עתודות גז באזור. לכן פיתוח של רשת צינורות במדינות המפרץ יהיה המעשה ההגיוני. אבל פרט לפרויקט דולפין שמקשר בין קטאר, איחוד האמירויות ועומאן, לא הייתה כל הצעה לפיתוח מאז שנות התשעים. המתיחות הפוליטית והעובדה שכעת יש כמה מיזמי גט”ן במפרץ ישפיעו על האופן שבו יפותחו או לא יפותחו מיזמים. בתנאים הנוכחיים, לא נראה הרחבה.

גט”ן מאפשר דווקא גמישות בנתיבי המסחר באזור מתוח פוליטית ואין צורך להסתמך על צינור שיוצא ממדינה אחרת, שבשלב מסוים עלולה להיהפך לאויבת. יפן, למשל, הסתמכה על טאיוואן בגיוון מקורות האנרגיה שלה.

שינוי במקורות האספקה של גז באזור

בשנים האחרונות אנחנו רואים את המורטוריום הקטארי בא והולך, לעומאן נגמר הגז, אבו דאבי הפחיתה את תפוקת הגז שלה שלא לדבר על שינוי עצום במדיניות יבוא הגז מערב הסעודית. איך השינויים האלה השפיעו על מגזר הגז במפרץ ואילו שינויים ייערכו בעתיד?

למעשה, התהליכים האלה מוכיחים זמינות הולכת וגדלה של אספקה. האספקה החדשה מגיעה ממקורות חדשים כגון גז בלתי מלווה, גז חמוץ, גז פצלים וכולי, סוגי גז שהפקתם יקרה. במצב כזה, על הממשלות מופעל לחץ גדול יותר משום שמחירם לצרכן גבוה יותר.

לשאלה האם זינוק בצמיחה הכלכלית לא ישאיר את המחירים נמוכים, עונה מחבר הספר בשלילה ולדבריו “זה שונה, כי כך יוצרים עיוות בשוק. כשבוחנים סובסידיות שמסופקות לתעשיות, יש לבדוק האם תעשייה יכולה להסתגל ולהחזיק מעמד במחירים גבוהים יותר? ברוב המפרץ המחירים עומדים כיום על ארבעה דולר ולכן התשובה היא לא. צריך יהיה לטפל בנושא של מחירי הסובסידיות לאנרגיה בתוך כל מדינה. ייתכן שצריך שתהיה אפשרות של תשלום ישיר וכדומה, אבל צריך לטפל בזה”.

 

סוגיית התמורות באנרגיה

סוגיה זו היא בראש מעייניהן של המדינות הצרכניות, אבל איפה אנחנו עומדים במדינות המפרץ שהן גם יצרניות וגם צרכניות?

במדינות המפרץ יש הרבה חששות בכל הקשור בגיוון תמהיל הדלקים, זה הנושא הכי חשוב בתמורות באנרגיה. ובכן, מעט מאוד נעשה בנושא, פרט לאיחוד האמירויות הערביות, מדינה שמובילה מהלך של תמורות באנרגיה.

שאלות רבות עולות בהקשר זה, כגון, באיזו טכנולוגיה יש לבחור, איזו תשואה אפשר להפיק מפרויקט של אנרגיה מתחדשת, כשהתמורה יכולה להיות צנועה יחסית למיזם של פחמימנים.

המדינות שצורכות את הגז מתמקדות כיום בפליטות של פחמן דו חמצני. האם המדינות המייצאות גז והלחץ העולמי על נושא הפליטות עשויים להוביל לבדיקה ממשלתית של שרשרת הייצור, מה שישפיע על יצוא גז וגט”ן מהאזור? לעת עתה נראה שתהליך של בקשה מהשר הממונה לפתוח בבדיקה הוא תהליך ארוך וזה ייקח קצת זמן והנושא נמצא בחיתוליו. בטווח הארוך תהיה לכך השפעה על המסחר העולמי בגז טבעי, בעיקר החל באירופה ולאט לאט בשאר העולם.