קבוצות לחץ ופוליטיקאים מסוימים מנסים שוב ושוב לפגוע בתעשיית הדלקים והכימיה בישראל, פגיעה שעלולה לגרום עצירה של פיתוח משק האנרגיה בישראל וזו, מן הסתם, תהיה טעות חמורה ומרה.
המגמה העולמית בתעשיית האנרגיה היא העברה של מתקני הייצור לטכנולוגיות שמצמצמות את פליטות המזהמים לאוויר למינימום ופירוש הדבר הוא שהמשך פיתוח התעשייה בישראל לא רק שאינו סותר את המגמה אלא מאפשר אותה. בעולם המערבי ברור שבעשורים הקרובים תימשך ההסתמכות של הכלכלה ושל רווחת התושבים על שימוש מושכל בדלקים ובגז טבעי במתקנים שמותאמים לדרישות הסביבתיות. משק האנרגיה הקיים מבטיח זמינות, יציבות והיתכנות כלכלית בזכות ביטחון אנרגטי למרבית אוכלוסיית העולם.
האנליסטים והיועצים הבכירים בענף האנרגיה חוזים שהביקוש לדלקים בישראל ובעולם לא יפחת אלא יגדל בשנים הבאות כאשר הוויכוח הוא לגבי מועד שיא הצריכה. סגירת בתי הזיקוק ופגיעה בתשתיות יבוא ויצוא הנפט לישראל יחד עם הסתמכות על יבוא דלקים ממדינות בעלות רקורד מפוקפק, עלולה לגרור את ישראל לסיכונים בלתי נתפסים גם בהיבט הכלכלי וגם בהיבט הביטחוני. ראוי לציין בעניין זה, כי רק לפני מספר שנים הייתה התנגדות משמעותית להמשך פיתוח משק הגז הטבעי בישראל, התנגדות שבמזל לא צלחה, מה שאיפשר פיתוח של את משק האנרגיה הישראלי לרווחת כל תושבי המדינה.
לצערי, במדינת ישראל קבלת החלטות לגבי תעשיית האנרגיה נקבעת בין היתר בצלם של אינטרסים פוליטיים ולא בזכות מדיניות מבוססת תחזיות, סקרי סיכונים ועובדות. הדבר גורם לכך שמתקבלות כיום החלטות שמשמעותן במקרים מסוימים עצירה של פרויקטים חיוניים וקריטיים לצמיחת הכלכלה הישראלית ולביטחונה ובמקרים אחרים לסגירתם של אזורי תעשייה חיוניים. חמור מכך, לתוכנית האקלים המוצעת ע"י שחקנים פופוליסטים יש פן בעייתי מאוד, שחותר לקדם שינויים בסדר גודל חסר תקדים וליישם אותם במדינה קטנה שהיא אי אנרגטי ללא גיבוי ממדינות שכנות.
לישראל אין מקורות טבעיים זמינים לאנרגיה מתחדשת דוגמת רוח ומפלי מים. נוסף על כך, בגלל חוסר היציבות המובנית של מקורות אנרגיה מתחדשים, מרבית מדינות אירופה נשענות על גיבוי מרשתות חשמל שכנות, פריבילגיה שלנו בישראל פשוט אין אותה. הדבר משונה, לאור העובדה שחלקה של ישראל בפליטות גזי חממה הוא שולי ביותר וגמילה מוחלטת מדלקים לא תתרום מאומה לייצוב האקלים העולמי אבל כן תביא לכך שתושבי ישראל ישלמו מחיר כואב ברמת החיים ובבריאות וזאת נוסף למכה שכולם יספגו משינוי האקלים.
אחת הסיבות לכך שהפופוליזם תופס את מקומו של ההיגיון נטועה בתדמית השלילית, שבמלאכת מחשבת של גורמים בעלי עניין נבנתה פה למשק האנרגיה והתעשייה הכבדה כחול לבן. לתדמית זו אין שום קשר לתרומתם המשמעותית ביותר לתעסוקה, לכלכלה, לבריאות ולביטחון האנרגטי של כל תושב ותושב במדינה.
בחלקים מהציבור ובתקשורת רווחת דעה מוטעית שהמפגעים הסביבתיים בישראל אינם מטופלים כראוי, מה שמוביל לפגיעה בבריאות הכלל. במקביל , במגזרים אחרים ובסקטור העסקי סבורים שהרגולציה הסביבתית שנקבעת בישראל בשנים האחרונות היא רגולציה לטווח קצר ומזיקה משום שהיא בעיקר תגובת נגד לרעש של ארגונים ופעילים צעקניים ולא נותנת מענה אמיתי, תכליתי ומקיף בסוגיות הסביבתית. התוצאה של מציאות זו היא רגולציה סביבתית מחמירה המוטלת על הסקטור העסקי ובלי כל פרופורציה לנעשה באירופה וזאת לעומת טיפול שערורייתי בפסולת, במחזור ובמפגעים נוספים שנמצאים באחריות המשרד להגנת הסביבה.
עד כמה הבירוקטיה הסביבתית הישראלית בעייתית ניתן ללמוד מהסקירה הסביבתית שפירסם ארגון ה- OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפתוח כלכלי) ישראל 2023. מהדו"ח עולות מספר נקודות מעניינות, שלפיהן עיקר הנטל הסביבתי נופל כיום על הסקטור העסקי. עוד מוזכר בדו"ח שבישראל פשוט אי אפשר לקדם חקיקה סביבתית מסודרת וזאת בגלל היעדר תיאום בין הרגולטורים, נוסף על כך שהחקיקה הקיימת הינה מיושנת, מפוצלת ומהווה נטל בירוקרטי בלתי נסבל על הסקטור העסקי.
במקביל בדו"ח עולות גם הנקודות המדהימות הבאות: מסים בישראל על דלקים לתחבורה הם הגבוהים בעולם. תקציב המחקר והפיתוח הממשלתי לסביבה ואנרגיה הוא מהנמוכים במדינות ה- OECD ( 1.2% מסך תקציב המו"פ הממשלתי לעומת 6.3% במדינות ה- OECD). סקטור התעשייה בישראל הוא היחיד במדינה שהצליח להשתפר גם מבחינת התייעלות אנרגטית וגם מבחינת פליטות בזכות מעבר לגז טבעי והשקעות בטכנולוגיות יעילות יותר.
פרסום גימיקים תקשורתיים הפוגעים בתעשייה ועודף בירוקרטיה ורגולציה ממשלתית אינם גזירת גורל. ניתן וצריך באמצעות מנגנון ממשלתי מודרני לכתוב רגולציה סביבתית נכונה שמצד אחד תיתן מענה מתאים לאתגרים הסביבתיים ולבריאות הציבור לטווח הארוך ומאידך תאפשר לממשלה לפתח פרויקטים על בסיס עובדות מדעיות ומקצועיות של תשתיות אנרגיה, שירותי בריאות ושירותים נוספים לכלל האוכלוסייה.