פיילוט אוסטרלי לייצור מימן מכוון לשוק היפני

על פי התוכנית, המימן יועבר לארץ השמש העולה באמצעות המכלית הייעודית הראשונה בעולם למימן המונזל

Petroleum Economist / אפריל 2021

בעמק לאטרוב שבמדינת ויקטוריה, לב-ליבה של תעשיית כריית הליגניט (פחם חום) באוסטרליה, מתכוונים האנשים שמאחורי מפעל הניסוי המכונה  Hydrogen Energy Supply Chain ( שרשרת אספקה לאנרגיית מימן – או HESC בקיצור), להוכיח שיש עתיד מאוזן-פחמנית לדלק המאובן הזה. עלות ההימור: חצי מיליארד דולר.

המפעל, שהחל לפעול באמצע חודש מרץ, הופך ליגניט לגז על מנת לייצר מימן, המועבר לנמל הייסטינגס שבמדינת ויקטוריה לצורך הנזלה במפעל הנזלת המימן הראשון באוסטרליה, טרם שילוחו ליפן.

הפחמן הדו-חמצני שנוצר במהלך ייצור המימן יילכד, יידחס, יועבר ויאוחסן בשכבת אבן חול נקבובית בעומק קילומטר וחצי מתחת למצרי באס, כחלק מתוכנית האיזון הפחמני CarbonNet של ממשלת אוסטרליה. לפי הנתונים של ממשלת ויקטוריה, בעמק לאטרוב עתודות של 65 מיליארד טון ליגניט, מתוכן כמחצית נחשבות בעלות פוטנציאל כלכלי.

הקונסורציום של HESC כולל את חברת החשמל היפנית J-Power, את חטיבת התעשייה הכבדה של קוואסאקי, תאגיד איוואטני, תאגיד מארובני, והתאגידים AGL וסואיטומו, והפרויקט נתמך בידי ממשלות ויקטוריה, אוסטרליה ויפן.

השימוש בפחם אוסטרלי לייצור מימן, אפילו בליווי לכידת פחמן ואחסונו CCS- הוא עניין שנוי במחלוקת. אוסטרליה מדורגת במקום ה-16 בעולם בפליטת פחמן דו חמצני והיא השלישית בגודלה לנפש, על פי נתוני המלכ"ר "איגוד המדענים המודאגים" Union of Concerned Scientists. פחם הוא התורם העיקרי לפליטות הפד"ח של אוסטרליה, וגופי איכות סביבה דורשים שתפסיק לכרות את המשאב.

ג'רמי סטון, דירקטור חיצוני ויועץ בכיר ל-J-Power, אינו מכחיש שתהיה התנגדות למפעל, אולם הוא מדגיש את יתרונות המחיר על פני מימן ירוק.

"האתגר שלפנינו עצום. לכן, אם זה יתאפשר בטביעת רגל פחמנית קטנה יחסית ושנתחיל לפעול במהירות תוך הפחתה של פליטות הפד"ח ובמחיר בר-השגה, אז מדובר בדלק מעבר די טוב", אמר סטון בראיון ל-Hydrogen Economist. "אנחנו זקוקים לכל האספקה האפשרית. אנחנו יכולים להתקדם הרבה יותר מהר. אנחנו הרבה יותר זולים ממימן מתחדש".

HESC  תייצר מימן בעלות של שליש עד מחצית ממחירו של מימן ירוק, העולה עד 5.5 אירו 6.60 דולר לק"ג, – כך על פי דו"ח של הנציבות האירופית, המעריך גם כי עלות ייצורו של מימן מדלקים מאובנים, כולל תהליך לכידה ואחסון של פחמן, יעמוד על כשני אירו לקילוגרם.

לדברי סטון, יפן הגדירה יעד לפיו מימן המיובא למדינה יעלה לא יותר מאשר שלושה דולר לקילוגרם.

"מה שיפן רוצה הוא תחרות בין יצרנים", הוא אומר. "המחיר חשוב בהחלט. זה חייב להיות בר-שינוע, נקי ואמין. זה כמו מוצר צריכה. צריך לייצר את זה 24-7".

ענף הספנות יצטרך לשפר את היעילות הפחמנית שלו בכ-90% כדי לעמוד ביעדי ה-IMO לשנת 2050

50% – יעד הקיצוץ בפליטת גזי חממה של ה-IMO עד 2050

מכונה לכריית פחם במדינת ויקטוריה, אוסטרליה

מכונה לכריית פחם בעמק לאטרוב, אוסטרליה. בהיקף מלא צפוי המפעל לייצר 225,000 טון של מימן בשנה, הצפויים לחסוך פליטה של כ-1.8 מיליון טון פד"ח בשנה. צילום: אשלי קופר, גטי אימג'ז

העולם תחילה

חטיבת התעשיות הכבדות של קוואסאקי תבנה ותפעיל את מכלית המימן הייעודית הראשונה בעולם, שתקבל את השם 'סואיסו פרונטייר' Suioso Frontier, על מנת לשנע את המימן ש-HESC תייצר. הקונסורציום החליט שלא להמיר את המימן לאמוניה, שהוא זול ונוח יותר לשינוע, בשל רבגוניות השימושים העדיפה של המימן.

"אם אתה רוצה להשתמש בזה כאמוניה אז אין בעיה, אבל אם צריך מימן טהור, איך תוכל להשיג זאת ביעילות? תידרש מידה רבה של אנרגיה לפצל את המימן מהאמוניה. מבחינתה של יפן, אין הגיון בלשנע את האמוניה כל הדרך הזו ואז להשתמש בהרבה אנרגיה רק כדי לפצל אותה שוב", מסביר סטון.

השוּתְפוּת של HESC אינה מהווה יישות למטרה ייעודית (SPV) או חברה ברשות עצמה, אם כי השוּתפוֹת צפויות ליצור SPV לקראת בניית מפעל מסחרי בהיקף מלא, שעשוי להיות מוכן לפעולה עד סוף העשור.

סטון מאמין שהפיילוט יפעל במשך כשנתיים לפני שהחברות השותפות תחלנה בתכנון ההנדסי של השלב האיסוף והקליטה. צעד זה יספק אומדן עלות לפרויקט המסחרי, ועל בסיס זה יוכלו השותפות לפנות לבנקים לצורך מימון. "השאלה הניצבת בפנינו היא מה יהיה גודל שלב א' של המפעל המסחרי" הוסיף סטון, שציין כי מספר השלבים לבניית המפעל המסחרי טרם הוחלט.

"אף אחד עדיין לא לגמרי בטוח, מפני שאנחנו לא יודעים מה יהיה הביקוש החוזי, אז אנחנו מנסים לאזן בין לבנות אותו כמה שיותר גדול לבין שמירה על כדאיות כלכלית ביחס לביקוש. הביקוש צריך לבוא תחילה כדי לתת לנו מושג על גודל המפעל שלנו".

חברת החשמל היפנית J-Power מחזיקה בבעלותה כושר ייצור חשמל כולל של 25.4 ג'יגהוואט, מתוכם 10.2 ג'יגהוואט ממקורות מתחדשים.

"אנחנו רוצים לעשות יותר ולכן משקיעים במגוון רחב של פרויקטים של אנרגיה נקייה ברחבי העולם", אומר סטון. "אין מקור אנרגיה נקי אחד. אין גודל אחד שמתאים לכולם".