העתיד של פצלי הגז בסין לוט בערפל וזה אמור להדאיג לא רק אותה, מדינה תאבת גז שמפתחת תלות גוברת בייבוא. למצב הזה יש השלכות גם על יצרני גט"ן ברחבי העולם, כי השוק בסין נהיה אפיק הצמיחה העיקרי שלהם. נכון, יעד התפוקה שקבעה הממשלה ל-2020 נראה בלתי-אפשרי והאתגרים עצומים, אבל אל לנו לזלזל בנחישות של בייג'ינג לרשום לזכותה הצלחה בתחום פצלי הגז.
ממשלת סין קבעה לעצמה ב-2012 יעד ייצור שנתי של 100-60 מיליארד מ"ק גז פצלים עד 2020. בשנת 2014 ירד יעד זה ל-30 מיליארד מ"ק בשנה. כיום נראה שתפוקת גז הפצלים ב-2020 תהיה נמוכה מ-20 מיליארד מ"ק לשנה. לאור הנתונים המאכזבים תוהים פרשנים מסוימים אם פצלי גז אכן יתרמו תרומה של ממש לאספקת הגז הטבעי בסין.
והדרך אכן רצופה מכשולים. יש סבורים שבכל הקשור לפצלי גז, סין מחזיקה במשאבים הגדולים בעולם, אבל המבנה הגאולוגי שלה לא מסביר פנים ופני השטח מזמנים שלל מכשולים – שטחים הרריים, צפיפות אוכלוסין, ואלה רק שתי דוגמאות.
עם זאת, קיימת בסין דחיפות לפתח את משאבי הגז הבלתי-קונבנציונליים, בין השאר בשל הצמיחה העצומה בדרישה לגז, הרצון למנוע הישנות של מחסור הגז החמור שאירע בחורף 2017-2018 וכן החששות מתלות גוברת בייבוא. בל נשכח גם את מלחמת הסחר עם ארה"ב, שהודות למהפכת פצלי הגז שחלה בה, עומדת להיות אחת מיצרניות הגט"ן הגדולות בעולם ואפשר שבעתיד תהיה אחד מספקיות הגז הגדולות של סין.
ההתקדמות עד כה מאכזבת בין השאר כי הציפיות, ובעקבותיהן היעדים שקבעה הממשלה, היו בלתי-מציאותיים בעליל. הפריחה של פצלי הגז בארה"ב ראשיתה בשנים 2009-2008, אבל קדמו לה עשרות שנים עד שפותחה הטכנולוגיה שסללה את הדרך אליה. באר החיפושים הראשונה בסין, לעומת זאת, נחפרה רק ב-2009.
אפשר למצוא הקבלה מעניינת עם פרויקט פיתוח ואקה מוארטה בארגנטינה, המדינה היחידה מחוץ לצפון אמריקה שמסחרה את פצלי הגז שלה בהיקף כלשהו. Repsol קדחה את הבאר הראשונה שלה בארגנטינה ב-2010, אבל רק עכשיו מתחילה הפקת הגז מבאר זו לתפוס תאוצה.
כשמסתכלים בהתפתחות של תפוקת הגז הבלתי-קונוונציונלי בסין בין 2015 ל-2017, נפח התפוקה אמנם צנוע, אבל שיעורי הצמיחה מרשימים בהחלט. לפי האינדיקציות המוקדמות הצמיחה ב-2018 הייתה אטית בהרבה אבל תפוקת הגז מפצלים עלתה ל-10.3 מיליארד מ"ק בערך, עלייה של 14 אחוזים לעומת 2017, 9 מיליארד מ"ק. עם זאת, מרוב הבחינות האחרות, צמיחה של 14 אחוזים נחשבת צמיחה חזקה.
בשלב זה נשאלת השאלה איך תתפתח תפוקת פצלי הגז בשנים הקרובות. הסיכוי שסין תפתח פצלי גז מעורר עניין רב בסין ומחוצה לה, בשל ההשלכות על התלות של סין בייבוא ועל שוק הגט"ן העולמי. אבל זה עניין לא פשוט.
בממשלה מבינים שב-2020 התפוקה תהיה נמוכה בהרבה מהיעד שנקבע, 30 מיליארד מ"ק. אבל גם התחזית ל-20 מיליארד מ"ק נראית אופטימית מדי. מחיזוי שפרסמה חברת הייעוץ ווד מקנזי באפריל 2018 עולה שסביר יותר שמדובר ב-17 מיליארד מ"ק וגם הנתון הזה מתחיל להיראות אופטימי משהו, לאור מיעוט הפרויקטים המתוכננים לפיתוח ולאור הקשיים שעומדים בפני קומץ זה.
יש סבורים שבכל הקשור לפצלי גז, סין מחזיקה במשאבים הגדולים בעולם, אבל המבנה הגאולוגי שלה לא מסביר פנים ופני השטח מזמנים שלל מכשולים – שטחים הרריים, צפיפות אוכלוסין
משאב ושמו שמיים כחולים
בינתיים צריכת הגז הטבעי בסין מראה מגמת עלייה חסרת תקדים. בין השנים 2015 ל-2018 חלה עלייה מ-195 מיליארד מ"ק בשנה ל-270 מיליארד מ"ק בשנה, נתון זמני. ההבדל כשלעצמו, 75 מיליארד מ"ק לשנה, הוא שווה ערך לשוק הגז העשירי בגודלו בעולם.
המנוע לצמיחה הוא מדיניות שהנחיל הנשיא שי ג'ינפינג במטרה לטהר את השמים בערים ששורר בהן זיהום כבד ולעמוד בהתחייבויות לפעול נגד שינוי האקלים במסגרת הסכם פריז. למדיניות האמורה יש תפקיד מרכזי להחלטה לעבור מפחם לגז, בחימום ובאספקת חשמל.
חרף המחסור בגז בחורף 2018-2017 התקבלה מדיניות זאת באהדה. "כל סין רוצה שמיים כחולים, אומרת ז'ו, מנכ"ל מחלקת הסחר ב- Cnooc, אחת משלוש היצרניות הגדולות בסין. "לכן, אם תשאלו אותי, מדיניות המעבר מפחם לגז תימשך בטווח הארוך, משמע שצריכת הגז תעלה".
כבר היום סין היא יצרנית הגז השישית בגודלה בעולם, וב-2017 עמדה התפוקה שלה על 147 מיליארד מ"ק. כ-95% מתפוקה זאת יוצרו על ידי השלישייה המובילה של סין: Petroleum Corporation (CNPC)/PetroChina, Sinopec ו- Cnooc
אף על פי כן לא הצליחו היצרניות לעמוד בגידול בצריכה ולכן ייבוא הגז נסק. בשנה שעברה ייבאה סין 54 מיליון טונות גט"ן, כמעט פי שלושה מנפח הייבוא ב-2015, 19.7 מיליון טונות. ייבוא גז בצינור עמד על 36.6 מיליון טונות (49.8 מיליארד מ"ק), פי שלושה מ-2015, 12.5 מיליון טונות (17 מיליארד מ"ק).
מכאן סלולה הדרך לתלות גוברת בייבוא. ב-2015 ייבאה סין 32 אחוז מהגז שלה, אומרת לי יאלאן, יו"ר של חברת החלוקה 'בייג'ינג גז גרופ'. ב-2017 כבר עלה נתון זה ל-39 אחוזים ולאור המגמות הנוכחיות צפויה התלות בייבוא לעלות ב-50 אחוז עד 2030.
צריכת הגז הטבעי בסין במגמת עלייה חסרת תקדים. בין 2015 ל-2018 זינוק מ-195 מיליארד מ"ק ל-270 מיליארד מ"ק בשנה. ההפרש - 75 מיליארד מ"ק לשנה, שווה ערך לשוק הגז העשירי בגודלו בעולם
בלחץ גבוה
לאור כל אלה גובר הלחץ על יצרניות בסין להגביר את תפוקת הגז הקונבנציונלי ולא קונבנציונלי כאחד, כמו גז פצלים, מתאן משכבות פחם ואפילו מפעלי גזיפיקציה של פחם.
עם זאת, בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה לא צופים עליות גדולות בייצור הקונבנציונלי. הדו"ח המיוחד על סין בתחזית השנתית למשק האנרגיה העולמי, שהוציאה הסוכנות ב-2017, "תרחיש המדיניות החדשה", מציג עלייה מ-98 מיליארד מ"ק ב-2016 עד לשיא של 127 מיליארד מ"ק עד 2030, שלאחריה צופים ירידה ל-110 מיליארד מ"ק עד 2040. בתרחיש מצוין כמו כן ש"הגז הלא קונבנציונלי מעורר ציפיות גבוהות בהרבה".
ציפיות אלה נובעות במידה רבה מאומדנים שנוגעים למשאבי פצלים בני הפקה מבחינה טכנית, וחלקם מציבים את סין במקום מוביל – אפילו ארה"ב משתרכת אחריה.
במאמר מחקרי שחיברו מדענים במכון לגילוי ופיתוח נפט של 'פטרו-'ציינה', מוצגים כמה אומדנים כאלה, כולל שני אומדנים אופטימיים במיוחד מ-2011 ומ-2013, מטעם מנהל המידע לאנרגיה של ארה"ב (EIA). הפערים בין התחזיות מדגישים את האי ודאות שאופפת אומדנים מסוג זה. החוקר הראשי דאג'ונג דונג מציין ש"באופן כללי, בכל הקשור לגז מפצלים יבשתיים, מדובר בפוטנציאל מוגבל". אין פלא אם כך שההערכה של המכון שהוא פועל מטעמו היא בין הנמוכות – 12.9 טריליון מ"ק מייצגים בערך חצי מהמשאבים המוכחים ב"שדה הצפוני" של קטאר.
תקוות גדולות
במרץ ב-2010 החלו העבודות לפיתוח גז הפצלים בסין, עם קדיחת הבאר "ויי 201" באגן סצ'ואן שבדרום-מזרח הרפובליקה, בהשראת התועלת הכלכלית הרבה שהפיקה ארה"ב מפצלי הגז בצפון אמריקה. יש דיווחים שמסבירים כי את היעדים השאפתניים קבעה סין ב-2012 על פי הערכה של מנהל האנרגיה האמריקאי של כלל פצלי הגז בעולם.
"בסין יש שני אגני משקעים גדולים ובהם פצלים סמיכים, עשירים בחומרים אורגניים ובעלי פוטנציאל מצוין לפיתוח גז פצלים", כך נאמר בדו"ח של EIA. "שני האגנים האמורים, אגן סצ'ואן ואגן טארים, מכילים פצלי מרבץ ימיים, לא מן הנמנע שיש בהם מאגרים באיכות מבטיחה, כולל פוטנציאל לעובי, לעומק, לתכולת חומר אורגני כוללת, לבשלות תרמית ולהרכב מינרלוגי שביר".
סין היא לא ארה"ב. עשור ויותר מאז העלייה בייצור גז מפצלים בארה"ב, מתברר שקשה לשחזר את ההצלחה הזאת. בארה"ב יש רשימה ארוכה של תנאים מקדימים לפיתוח של פצלי גז. רוב האזורים האחרים לא ממש מסבירים פנים כמוה, בלשון המעטה
הגאולוגיה בסין מורכבת בהרבה מזאת של ארה"ב
אבל סין היא לא ארה"ב. עשור ויותר מאז העלייה בייצור גז מפצלים בארה"ב, מתברר למרבה ההפתעה שקשה לשחזר את ההצלחה הזאת. בארה"ב מתקיימת רשימה ארוכה של תנאים מקדימים לפיתוח של פצלי גז. רוב האזורים האחרים לא ממש מסבירים פנים כמוה, בלשון המעטה.
"רק עכשיו התחילו בקידוחים לגילוי פצלים והמידע לציבור די מוגבל", כך הזהירו בדוח של EIA. "איכותו של המאגר טרם התבררה ואילו שירותי הקידוח וההשלמה בפנים הארץ עדיין בחיתוליהם. נראה שיש עתיד לפיתוח פצלי הגז בסין, אבל מסתמן שרק בעוד חמש-עשר שנים יגיע הייצור שם לרמות מהותיות".
רבדים של מורכבות
רשימת הקשיים שמתחת לפני הקרקע כוללת את המורכבות הגאולוגית של מבנים נושאי-גז ועומק המשאבים. לפי המאמר המדעי של דאג'ונג, רוב פצלי הגז של סין נמצאים בעומקים של יותר מ-3,500 מטרים ו"הטכנולוגיה והציוד הקיימים בתחום הגילוי אינם מותאמים לפצלי גז באופקים עמוקים". גם הטכנולוגיות והטכניקות שפיתחו בארה"ב לא בהכרח אפקטיביות בעומקים כאלה.
יתר על כן, הגאולוגיה בסין מורכבת בהרבה מזאת של ארה"ב. "הגאולוגיה עברה עיוות רב-שלבי", אומר ינגפנג סאן, גאולוג סיני שחי כיום בארה"ב. "בגלל זה מדובר במשימה קשה בהרבה, מבחינת הרציפות של השכבה. השאיפה היא למצוא שכבה אופקית, לקדוח בה ברציפות ואז לסדוק אותה. בסין קשה למצוא שכבות רציפות כאלה".
היכולת להפיק משאבים ורווח מושפעת גם מרשימה ארוכה של גורמים מעל פני השטח. אלה כוללים סוגיות כמו הבעלות על הזכויות בתת הקרקע, זמינות המים לסידוק הידראולי וסילוקם בבטחה – מבלי לסכן את מי השתייה, תנאי השטח הטופוגרפיה וצפיפות האוכלוסייה, למשל – וזמינות צינורות לאיסוף ולשינוע. המישורים השוממים בטקסס מסבירים פנים לפיתוח בתחום פצלי גז; פני השטח ההרריים בחלקים רבים של סין, הרבה פחות.
פיתוח פצלי הגז המוצלח ביותר עד כה בסין נרשם בשדה הגז פולינג של 'סינופק' בפרובינציית סצ'ואן. באפריל 2018 ציינה החברה הישג חשוב, כושר הפקה של 10 מיליארד מ"ק בשנה, אף שב-2018 הופקו 6.02 מיליארד מ"ק – בערך כמו ב-2017, כשתפוקה זאת ייצגה שני שליש מסך ייצור גז הפצלים של סין, 9 מיליארד מ"ק.
ההצלחה יוצאת הדופן של פולינג מדגישה את הקושי של סין להגשים את שאיפותיה בתחום פצלי הגז. חרף כמעט עשור של פיתוחים, הפרויקטים היחידים מלבד פולינג, בכל קנה מידה, הם אלה שמובילה 'פטרו-צ'יינה': הפיתוחים בצ'נגנינג-וייואן ובג'טונג, גם הם בפני השטח ההרריים של סצ'ואן. שני הפרויקטים יחדיו הפיקו בסביבות 3 מיליארד מ"ק ב-2017, ועלו ל-4.3 מיליארד מ"ק ב-2018.
עיכוב זמני
המכשול האחרון ברשימת המכשולים שעומדים בפני השאיפות של סין בתחום גז הפצלים צץ בחודש שעבר. לפי דיווחים, גורמים בסצ'ואן השהו את עבודות הסידוק בשל מחאות המוניות שהתעוררו עקב רעידות אדמה.
המפגינים, לפי דיווחים מקומיים, תלו בסידוק את שלוש רעידות האדמות שפקדו את האזור בטווח של יומיים ולפי הסברה הובילו לשני מקרי מוות, להרס של אלפי בתים ולעקירה של מאות תושבים. ברעידת האדמה החזקה ביותר נרשמה עוצמה של 4.9. בסרטונים שעלו ברשתות החברתיות נראה המון גדול וזועם של מפגינים מנסה לפרוץ למתחם ממשלתי ונהדף על ידי שוטרים. עם זאת, אין אישור בנוגע לאמינות הסרטונים.
לאור הנחישות מצד הממשלה להפוך את פצלי הגז לסיפור הצלחה, סביר להניח שמדובר בעיכוב זמני. השלישייה המובילה של חברות הגז והנפט מפזרת כיום לא מעט משאבים וידע כדי לגבור על האילוצים וחברות עצמאיות קטנות מתחילות גם הן להיכנס לתמונה.
סין לא התברכה בכל אותן חברות קטנות בעלות רוח יזמית וחדשנית שתרמו רבות למהפכת פצלי הגז בארה"ב, אבל לא חסרים לה מהנדסים ומדענים משלה. 'פטרו-צ'יינה' לבדה מעסיקה כמעט 40,000 אנשי פיתוח ומחקר.