בשנת 2019 היה ענף התחבורה אחראי לכרבע מהפליטה העולמית של פחמן דו-חמצני, כשיותר משבעים אחוז הגיעו מתחבורת כביש. אין ספק כי יש למתן פליטות אלו בכדי לעמוד ביעדים הסביבתיים של הסכם פריז ולמנוע שינוי קטסטרופלי באקלים. אך המעבר ההדרגתי מכלי רכב שמונעים בדלקים פוסיליים לאלו החשמליים עלול לגבות מחיר חברתי וסביבתי גבוה מדי.
יש שמציגים את הרכב החשמלי כפתרון האולטימטיבי שיסייע בהפחתת הפליטות מתחבורת כביש. אחרי הכול, מאחר שהם פועלים על סוללות ולא על נפט, הם אמורים לנטרל את פליטות הפחמן הדו-חמצני הנגרמות על ידי מנועים מסורתיים. זו הסיבה לכך שממשלות רבות ברחבי העולם מאמצות כיום מדיניות שמטרתה להפחית בהדרגה את ההסתמכות על רכבי דלק פוסילי ודיזל, ולעודד עלייה מאסיבית בייצור רכבים חשמליים.
מחקרים מראים כי כיום ממוחזרים פחות מחמישה אחוז מהסוללות שהגיעו לסוף חייהן
בלב לבו של התהליך המדובר מצוי הייצור של סוללות ליתיום-יון. המינרלים הדרושים לייצור הסוללות – ליתיום, קובלט, ניקל, גרפיט, מנגן – מופקים מהאדמה, בדומה לדלקים פוסיליים, והביקוש להם מרקיע שחקים. לפי הערכה בדוח חדש של הבנק העולמי, הביקוש לליתיום, קובלט וגרפיט עשוי לצמוח בכמעט 500 אחוז עד שנת 2050.
בעוד שהיחס לרכבים חשמליים הוא חיובי ברובו, הלחץ של 'בום' הסוללות הגדול מורגש יותר ויותר בקהילות מסביב לעולם, לרבות בארגנטינה, צ'ילה ובוליביה – מדינות 'משולש הליתיום', כפי שהן ידועות, המארחות בשטחן שלושה רבעים ממשאבי הליתיום העולמיים וכן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המייצרת כשני שליש מהקובלט העולמי. הבעיות שדווחו כוללות זיהום כבד, מחסור במים, חשיפה לרעלים, אי-גילוי מספיק של מידע, היעדר היוועצות והסכמה קהילתית, עוולות וקונפליקטיים קהילתיים, השפעה על זכויות ילידיות, תנאי כרייה מסוכנים ועבדות ילדים. העלייה חסרת התקדים בביקוש לחומרי גלם אלה ואחרים יוצרת סיכונים רציניים בתחומי הסביבה וזכויות האדם, ומציבה את השאלה: עד כמה שינוי תחבורתי המתבסס על עלייה נרחבת בייצור רכבים חשמליים הוא באמת הוגן ובר-קיימא?
על מנת לענות על שאלה זו, הדוח מנתח את הרכב סוללות הליתיום-יון הנפוצות ביותר ובוחן את כלל שרשרת הערך של הסוללה, מכרייה ועד לייצור ומיחזור. הדוח בוחן את הרכב הסוללות, את השחקנים הגדולים בתעשייה ואת ההשלכות (הצפויות) ברמת השטח.
הבעיות שדווחו כוללות זיהום כבד, מחסור במים, חשיפה לרעלים, אי-גילוי מספיק של מידע, היעדר היוועצות והסכמה קהילתית, עוולות וקונפליקטיים קהילתיים, השפעה על זכויות ילידיות, תנאי כרייה מסוכנים ועבדות ילדים
פרדוקס המיחזור
כיום עדיין קיימות מגבלות על מיחזור סוללות בשל שורה של גורמים, כגון עלויות מיחזור, נפחי ייצור קטנים, מגבלות ביעילות המיחזור, הבדלים בעיצוב, בסוגים ובכימיה של הסוללות, שיעורי איסוף נמוכים והיעדר תשתיות מיחזור. כמו כן, חלק מטכניקות המיחזור לא מחלצות את כל המתכות והמיחזור עצמו עשוי לגרום להשפעות חברתיות וסביבתיות כגון מפגעים כימיים, שימוש אינטנסיבי באנרגיה ופליטת גזי חממה.
עד לאחרונה מיחזור של סוללות ליתיום התמקד בחילוץ קובלט, עקב עלותו הגבוהה, תוך בחירה בטכניקות מיחזור אשר נמנעו מלחץ אלומיניום, ליתיום ומנגן. אין נתונים סטטיסטיים רשמיים של נפחי המיחזור של סוללות ליתיום. עם זאת, מחקרים מראים כי כיום ממוחזרים פחות מחמישה אחוז מהסוללות שהגיעו לסוף חייהן.
השפעות חברתיות וסביבתיות
העלייה הפתאומית בייצור סוללות מגבירה משמעותית את ביקוש המשאבים. התחזיות משתנות אך כולן צופות עליה תלולה בביקוש, אשר תצריך, באופן בלתי נמנע, כרייה מוגברת. כידוע ובאופן מבוסס מחקרית, כרייה הולכת יד ביד עם השלכות חברתיות וסביבתיות חמורות ורחבות היקף.
לדוגמה, מפקח המינרלים של מרכז המשאבים לעסקים וזכויות אדם דיווח על 167 תלונות שהוגשו נגד 37 חברות הכורות ליתיום, קובלט, נחושת, מנגן וניקל כחלק מהמעבר לטכנולוגיות דלות-פחמן. מרבית התלונות מתייחסות להשפעות סביבתיות, גישה למים, השפעות בריאותיות, זכויות של קבוצות ילידיות, התחמקות מתשלום מסים, זכויות עובדים, מקרי מוות, הסכמה חופשית, מוקדמת ומיודעת (FPIC), זכויות במקרקעין ושחיתות. מבין תלונות אלה, 12 קשורות לליתיום, 50 לקובלט, 26 לניקל ושש למנגן.
ענף הכרייה קשור גם למספר הגבוה ביותר של תקיפות כלפי מגני זכויות אדם. בשנת 2019, 25 אחוז מהתקיפות נגד מגני זכויות אדם שתועדו על ידי מרכז המשאבים לעסקים וזכויות אדם היו קשורות לכרייה. בין השנים 2002-2019, Global Witness תיעד 1,939 מקרי רצח של פעילים להגנת אדמה וסביבה. מבין כלל המקרים, 367 היו קשורים למיזמי כרייה, מה שהופך את הענף לענף הקטלני ביותר.
תיעוד כה נרחב של הפרות זכויות אדם והשפעות סביבתיות הקשורות לכרייה מעלה דאגות רציניות שמא ביקוש מוגבר למינרלים עקב עלייה נרחבת בייצור רכבים חשמליים יוביל לעלייה בהפרות אלו.