אפילו כאשר מחאות מתפתחות בדרך כלל לתנועות מורכבות ורחבות יותר, הן בדרך כלל נחרתות בזיכרון שלנו בזכות הדרישות הראשוניות שלהן. מאי 1968 הייתה על שחרור מיני, נכון? אם זה הדין גם לגבי מחאות האפודים הצהובים, הם יירשמו בספרי ההיסטוריה כהתקוממות נגד צמצום השפעות האקלים המשתנה וכנקודת מפנה במדיניות האנרגיה של צרפת.
על מנת להבין מדוע למוחים תהיה השפעה ארוכת טווח על מדיניות האנרגיה של צרפת, עלינו להביט בדיעבד על הבחירות של שנת 2017, שבהן עמנואל מקרון היה מתמודד שסיכויי הצלחתו נמוכים יחסית. כאשר מקרון קבע את מדיניות האנרגיה שלו תוך יישור קו עם "החוק לתמורות באנרגיה לצמיחה ירוקה" הוא הצטייר כפרוגרסיבי יותר משאר המתחרים מימין, משום שדחה שינויים קיצוניים כגון הפסקה מוחלטת של השימוש באנרגיה גרעינית, גישה שהשמאל דחף קדימה. אותו "ריאליזם ירוק" סייע לו לגייס מצביעים מגוש השמאל-מרכז ובסופו של דבר להגיע לארמון האליזה.
בשנה הראשונה לכהונתו ניסה מקרון לקיים את הבטחותיו. הוא בחר לתפקיד שר האנרגיה והאקולוגיה אדם שהיה אקטיביסט פופולארי, הכריז על איסור עתידי של מכירת מכוניות בעלות מנוע בערה פנימית כמו גם הפקת נפט בצרפת עצמה החל מ-2040 וכן העלאה של מס פחמן בחמישים אחוז, במטרה לשלש אותו תוך חמש שנים. בשעתו, ההחלטות האלה נתקלו בהתנגדות מועטה, אבל כבר ב-2018, כאשר הממשלה החליטה להוריד את המהירות המותרת בכבישים הראשיים מתשעים קמ"ש לשמונים קמ"ש, היו נהגים שהביעו תרעומת.
הזעם הלך והתרחב כאשר מחירי הנפט המטפסים מעלה ייקרו את מחירי הבנזין. עד מהרה נעשה מס הפחמן שעיר לעזאזל, חרף העובדה שההשפעה שלו הייתה למעשה שולית ביותר. בספטמבר הושקה עצומה אינטרנטית במחאה על מחירי דלק גבוהים ועד מהרה נאספו מיליון חתימות, מה שהוביל להפגנות ברחובות ותסיסה מתמשכת.
סדקים בממשלה
המחאות האלה התעוררו בעיתוי קריטי לאסטרטגיית האנרגיה של צרפת. לפי החוק הצרפתי, מדי חמש שנים אמורה המדינה לפרסם מפת דרכים למשק האנרגיה. על הנושא הזה התנהל ויכוח תוסס במחצית הראשונה של 2018. אבל הוויכוח ניטש בתוך קהילת האנרגיה, ומחוצה לה הוא לא זכה להתייחסות רצינית אבל כן חשף סדקים בתוך הממשלה, בייחוד בכל הקשור בהשבתה המתוכננת של תחנות הכוח הגרעיניות הישנות. העיכובים החלו להיערם והעימות הוביל בסופו של דבר לכך שבסוף אוגוסט שר האנרגיה התפטר מהממשלה.
אחרי עוד שלושה חודשים של ספקולציות, מקרון החליט סוף סוף לחשוף בעצמו את מפת הדרכים – במסיבת עיתונאים ב-27 בנובמבר וזאת כאשר סביבו ההפגנות הולכות וגדלות. בניסיון לפייס את המוחים, הוא חשף רק כמה אלמנטים כלליים מתוך מפת הדרכים ודחה את רוב ההחלטות על סוגיות מפורטות יותר, תוך ניהול דיון ציבורי לאורך שלושה חודשים.
המחווה שלו פספסה את המטרה. כעבור שבוע, הממשלה נאלצה לעשות ויתורים במחירי האנרגיה: העלייה במס הפחמן הושעתה ומחירי הגז הטבעי והחשמל הוקפאו. ההודעה הרשמית על מדיניות האנרגיה החדשה, תחום שבו ראייה מהימנה ולטווח ארוך היא הכרחית, הפכה לנסיגה מבולבלת.
חלפו חודשיים ולא פורסמה שום הודעה בנושא, אפילו לא טיוטה של חזון לתכנית, שבמקור אמורה הייתה להתפרסם כבר ביוני. כבר היום יש לממשלה מעט מאוד הון להוציא על אנרגיה וסוגיות אקלים ולכן סביר להניח שיהיו דחיות נוספות. לא סביר שצרפת תאמץ מדיניות אנרגיה חדשה לפני תחילת שנת 2020 לפחות. נושאים רגישים, כגון סגירה של תחנות כוח פחמיות, שיפוץ של כורים גרעיניים והשבתה, וכן החלטות בקשר למחירי הפחמן כנראה יידחו עד הבחירות הבאות בשנת 2022. העיכובים האלה יהיו יקרים ויכניסו את צרפת למסלול שבו בוודאות לא תגשים את יעדי האקלים שלה. במקביל, כל הסוגיה של חידוש המקורות לייצור חשמל נמצאת גם ככה בלוח זמנים צפוף ואפילו באיחור מה.
בקנה מידה בינלאומי, אולי כדאי לראות באפודים הצהובים מעין תמרור אזהרה. בשנים האחרונות, העלאה של מחיר הפחמן נתפסה כתרופת פלא להסרת ההשפעות ההרסניות של פליטות גזי החממה. ממשלים, גופים בינלאומיים, התעשייה וארגונים לא ממשלתיים ראו את הדברים באותה עין. המצב הזה בצרפת מוכיח שהתרופה לא מתאימה לחולה.
מתוך המחקר של Agora
צוות החשיבה הגרמני בנושא 'תמורות באנרגיה' הקדיש מחקר קטן לנושא
מחאת האפודים הצהובים שפרצה ברחבי צרפת היא תוצאה של סדרת טעויות שעשתה ממשלת צרפת. בין הרפורמות החברתיות והכלכליות בצרפת הסתתרה גם העלאת המס על דלק, דיזל, נפט וגז טבעי לחימום. הבעיה עם המס לא הייתה ההעלאה שלו אלא הכישלון לחלק מחדש את ההכנסות ממנו, מה שהגדיל את הנטל על משקי הבית העניים יותר. התגובה השלילית בצרפת מציעה שני לקחים ברורים בכל הקשור במדיניות מס פחמן: אזרחים שהכנסתם נמוכה צריכים לקבל פטור לפי כמות מס הפחמן שהמס מתייחס אליו, מס שהוא אמנם יעיל בקיצוץ בפחמן, אך אינו כלי מתאים למילוי קופת המדינה.
"ממשלת מקרון העלתה לא רק את מחיר הפחמן, אלא גם את המס על הטבק ועל קצבאות, תוך שהיא מקצצת בסובסידיות של הדיור" מסביר מורייה גגנבין, חוקר בצוות החשיבה. "כל אלו מפעילים לחץ גדול יותר על משקי הבית עם ההכנסה הנמוכה יותר מאשר על אלו עם הכנסה ממוצעת". כך שמס הפחמן הוא רק סיבה אחת מיני רבות ואת הבעיה הזאת קל יחסית לפתור". כיצד? את הנטל הלא פרופורציונלי ניתן לנטרל באמצעות החזר לקבוצות הנפגעות ביותר. המחקר של 'אגורה' מצא שאמצעי כזה הוא הכרחי להעלאת הקבלה הציבורית. "אפשרות נוספת היא מערכת הנחות לפי ראש, כמו זו הקיימת בשוויץ, שבה כל אזרח מקבל 68 אירו בשנה. שוויץ היא דוגמה לאופן שבו ניתן להטיל מס פחמן מבלי לעורר מחאות" אומר פטריק גרייחן, מנהל צוות החשיבה הגרמני.
המחקר ממליץ גם להימנע משימוש במס הפחמן למילוי קופת המדינה. המסים חייבים להיות ניטרליים בצרפת, רוב מסי האנרגיה הוקצו לטיפול בגירעון. זו הסיבה שחלקים רבים באוכלוסייה לא ראו בהם אמצעי להגנה על האקלים. "הכרחי שמסי איכות הסביבה ישמשו לפעולות למען האקלים, כגון קרן ייעודית שתעניק לחלקים מסוימים באוכלוסייה סובסידיות נדיבות לרכישת כלי רכב ידידותיים לסביבה או לטובת בנייה ירוקה בשיפוץ מבנים קיימים".
את המחקר המלא ניתן למצוא באתר של צוות החשיבה הגרמני 'אגורה" www.agora-energiewende.de