שר הנפט של מצרים: האיש והתכנית

טארק אל-מולה סבור שמצרים יכולה להיות מוקד נפט חשוב ולספק בעצמה את צרכי הגז הטבעי שלה.

מגזר האנרגיה של מצרים צנח באחת מרום ההבטחה לשפל המחסור. רק לפני 12 שנה עמדו להיכנס לפעולה שתי תחנות גט"ן – מתקן "סגס" בדמייטה  ותחנת הגט"ן המצרי באידקו – ושתיהן עמדו בראש הענף בעקביות ובמשך שנים, במאמצי חיפוש וההפקה שהניבו גם תכניות לגיזוז המשק המקומי. אבל החיפושים דעכו, תמו התגליות ובתחנות אזל הגז. מחבלים חיסלו את ייבוא הגז המוזרם בצינור ממצרים למזרח הים התיכון דרך סיני.  בו בזמן נסקו צורכי האנרגיה של המדינה המאוכלסת ביותר בעולם הערבי, בעידודו של סבסוד המחירים שמרוקן את תקציבה. המהפכה ב-2011 ומהפך הנגד ב-2013 סתמו את הגולל על משאת נפשם של המשקיעים: יציבות.

על טארק אל-מולה, שר הנפט של מצרים, מוטל לתקן את כל אלה, לשקם את האמינות של ענף הנפט והגז, למנוע מחנק אנרגיה ולשכנע חברות נפט בין-לאומיות להישאר בסביבה. ויש לו גם שאיפות מופלגות מאלה. אל-מולה רוצה חיפושים מוגברים – סבבי מכרז חדשים עומדים בפתח. הוא רוצה שיופק גז טבעי מפצלים – "של" ו"אפאצ'י" מגששות במדבר המערבי. אל-מולה רוצה להרחיב את קיבולת הזיקוק והפטרוכימיקלים – ולהפחית את עולו החונק של ייבוא המוצרים. הוא רוצה להחזיר למצרים את עצמאות הגז שלה. והוא רוצה להפוך את מצרים למוקד אנרגיה אזורי – על ידי בניית מתקני אגירה לנפט ולגז בים האדום, לשימושם של שותפים מהמפרץ.

"אנחנו עושים תיקונים והתאמות באסטרטגיה במטרה להגביר את פוטנציאל ההפקה שלנו ולמצב את עצמנו כמוקד של הפקת נפט", אומר אל-מולה. "בראש ובראשונה – לנצל את המיקום והתשתיות המצוינים שלנו".

תגלית שדה "זוהר" על ידי חברת "אני", שהוכרזה באוגוסט 2015, עוררה מחדש את תנופת החיפוש וההפקה, ולדברי אל-מולה, זאת ההוכחה שיש ביסוס לאסטרטגיה שלו. ברגע שהחברה הבינה "שיש אסטרטגיה חדשה, מחויבות מצד הממשלה, מצד משרד הנפט", וכן מצד שותפות ממשלתיות, Egas ו-EGPC, אומר אל-מולה, האיצה החברה האיטלקית “אני" את תהליכי הפיתוח של השדה, שאוצר כ-850 מיליארד מ"ק נפט. החברה אישרה את התכנית שלה במרץ, שישה חודשים בלבד מרגע התגלית. אל-מולה מצפה שנפט זה יהיה זמין עד 2019, ויפיקו ממנו כמעט 74 מיליון מ"ק גז ליום.

זה יקרה בדקה התשעים. מצרים הפיקה ב-2009 כ-173 מיליון מ"ק גז ליום, לפי BP, אבל כיום עומדת התפוקה שלה על פחות מ-115 מיליון מ"ק ליום והיא מוציאה כ-34 מיליון מ"ק ליום מדי שנה בשנה. צורכי ייצור החשמל לעומת זאת עולים בכ-5.5% לשנה מ-2000, כך אומרים בחברת הייעוץ "מקינזי", והעלייה בצריכת הגז נבלמה רק לאחרונה בשל מחסור בחומרי זינה. אשתקד היה הביקוש גבוה מההיצע בכ-20 מיליון מ"ק ליום, ופער זה הולך ומתרחב. כדי לסתום אותו שכרה מצרים שתי יחידות צפות לאחסון ולגיזוז, ויחידה נוספת תגיע בשנה הבאה. הייבוא כיום מסתכם בכ-31 מיליון מ"ק ליום, אבל יגיע לכמעט 57 מיליון מ"ק ליום בתגבור היחידה השלישית. מתוך 800 מיליון דולר שמוציאה מצרים בחודש על ייבוא אנרגיה, 300-250 מיליוני דולרים יוצאים על ייבוא גז.

עצמאות האנרגיה שמדבר עליה אל-מולה מסתמכת על תגלית "זוהר", אבל מטרה זאת תצריך תגליות גדולות נוספות. הוא תולה תקוות בפיתוחים של BP הבריטית בדלתת הנילוס המערבי להפקת 141 מיליארד מ"ק, הנקודה שהיא עומדת להשקיע בה 12 מיליארד דולרים בהפקת גז בנפח של כ-24 מיליון מ"ק ליום בשנת 2017. גם שדות אחרים וקטנים יותר יתרמו את חלקם – ובסיכום הכללי יצאו לדרך 12 פרויקטים, בשווי השקעה של 33 מיליארד דולרים. "זוהר" הקפיץ את רמות ההתעניינות בשטח הימי של מצרים (עניין שטרם בא לביטוי בספירת המתקנים הימיים, ששומרת על יציבות), והוא מסמן את שיאה של תקופה טובה לרישיונות – אל-מולה אומר שמשרדו חתם בשנתיים האחרונות על 64 הסכמי זיכיונות. הוא צופה "תגליות מוצלחות בהמשך השנה ובשנה הבאה". העיניים נשואות בעיקר לקידוחים של "אדיסון" בבלוקים הצמודים ל"זוהר" בשנת 2017.

שלושת סבבי המכרזים, הכוללים 30 רישיונות נוספים – בים התיכון, בים האדום, בדרום מצרים, במדבר המערבי ובמפרץ סואץ – יתקיימו בהמשך השנה. "אפשר שעד 2021 כבר נסתמך על מקורותינו בלבד, לפי הערכות המלאי שלנו", אומר אל-מולה. עד סוף 2019 תגיע רמת ההפקה ל-155 עד 170 מיליון מ"ק ליום. עם זאת תישאר לפחות אחת היחידות הצפות לאחסון ולגיזוז אחרי 2021, מוסיף אל-מולה.

החיפוש וההפקה נתקלו במשוכות. אחת מהן צצה כשנרצח במצרים החוקר האיטלקי, ג'וליו רג'ני, לפני מספר חודשים. מאז שוררת אי-נוחות ביחסי מצרים-איטליה. באיטליה בחנו את האינטרסים של "אני" במצרים –"שותפה אסטרטגית" של מגזר הגז במדינה, לדברי אל-מולה. הוא אומר שיחסי מצרים עם "אני" הם "עסקיים בלבד –לא נכנסים לפוליטיקה".

אינפוגרפיקה משק האנרגיה במצרים

איך קובעים תעריף

גם מחירי הגז במצרים מעמידים מכשולים. עלותו הנמוכה של הגט"ן וזמינותו קבעו בפועל תקרה למחיר שמצרים מוכנה לשלם למפתחי קידוחים ימיים.  אבל כדי לשמר את המומנטום של "זוהר", צריכה מצרים גם לתגמל את הקודחים. שחקניות מפתח במגזר החיפושים וההפקה, כמו החברה האמריקאית "אפאצ'י" – יצרנית הדלק הגדולה ביותר – הצליחו לגרד העלאות במחירים; אבל גם "אפאצ'י" מקבלת רק 3.65 דולר ל-MMBTU. מדיווחים עולה שאפשר שמצרים תיתן למפתחים מסוימים עד 5.88 דולר ל-MMBTU, אבל אל-מולה אומר שזה המחיר המרבי, והוא מחושב לפי מדד נפט BRENT, לכן "לא נראה מספרים כאלה בקרוב". "אני" צפויה לקבל 5.88-4 דולר ל-MMBTU תמורת הגז מ"זוהר", ואילו "של" ניסתה לקבל יותר מ-5.45 דולר ל-MMBTU, המחיר שהסכימה בעבר לקבל על גז לא קונבנציונלי מהמדבר המערבי. לאל-מולה אין ספק שיצליח לקבוע מחירים הולמים מול המפתחים. "אנחנו מאמינים שאנשי החיפוש וההפקה והמשקיעים זכאים לקבל החזר הוגן על השקעתם", הוא אומר, אבל מוסיף שגם למצרים מגיע מחיר הוגן.

אבל איך יקבלו חברות הנפט הבין-לאומיות את התשלום, זאת השאלה. אל-מולה אומר שהממשלה חייבת לחברות החיפוש וההפקה כ-3 מיליארד דולר (לפי MEES, החוב עומד על כמעט 5 מיליארד דולר). BP ו-BG הן בעלות החוב הגדולות ביותר. עם זאת, אומר אל-מולה, החוב האמור לא תופח. מצרים עומדת כיום בדרישות התשלום החודשיות של החברות. והחוב יוחזר לטענתו– אולי בתשלום בלירה מצרית אולי בהלוואת כספים, או בנפט וגז שבבעלותה. "3 מיליארד הם סכום גדול – ברור לי. אבל אנחנו מנסים לשמור שלא יעלה וזה סימן טוב". הסכמי זיכיון חלים על 25 שנה. "לכן לאור השנתיים-שלוש הקשות, לאור המחויבות, הרצינות והגמישות שהן נוכחו בהן, לאור האסטרטגיה החדשה שאימצנו, אפשר לצפות מהן לטיפה יותר סבלנות".

אל-מולה יצטרך לרצות משקיעים זרים גם לטובת חזון מוקד האנרגיה האזורי שלו. הגז יהיה מרכיב מרכזי. תחנת הגט"ן באידקו תוכל להיות מסוף עיבוי של יצרניות נוספות במזרח התיכון – תרחיש שהיתכנותו גוברת בשל המשא ומתן שמתנהל לאחרונה בין ישראל למצרים. מתקנים לאחסון גט"ן, גפ"מ ומזוט – כולל מזח לקליטת גט"ן, ששטחו שני ק"מ ועומקו 19 מטרים – נבנים גם הם בים האדום, כחלק מהתרחבות רבתי של "סומד", חברת צינורות הנפט שמובילה משם נפט אל הים התיכון.

"סומד", שחציה נמצא בבעלות EGPC המצרית וחציה בבעלות חברות ממשלתיות של ערב הסעודית, כוויית, איחוד הנסיכויות הערביות וקטאר, היא חלק חיוני בשאיפות של מצרים להיות למוקד האזורי. מצרים מתכננת להקים מתקני אחסון חדשים לנפט גולמי ותוצריו, ולבנות ל"סומד" קו צינורות בהספק של יותר מ-2.5 מיליון חביות נפט ליום אל המזרח התיכון. צעד כזה יאפשר ל"סומד" להמשיך להרוויח כסף גם כשחלה האטה בתנועת הצינור עצמו בתקופות של קונטנגו בשוק, כשהיבואניות מחזיקות בנפט הגולמי לשם הובלה בעתיד.

בין העוקבים אחר המצב במצרים יש הסבורים ששיווק הנפט של ערב הסעודית והאינטרסים האזוריים שלה הם שעומדים מאחורי התכנית. ביקור שעשה לאחרונה המלך סלמן בקהיר נחתם בהעברת שני איים בים האדום ממצרים לערב הסעודית, ואילו הממלכה שלו – תומכת נאמנה בנשיא עבדל אל-פתאח א-סיסי – התחייבה להשקיע במצרים 55 מיליארד דולר.

בתנאים נקבע בין השאר ש"ארמקו" הסעודית תשתמש יותר בשירותי "סומד". אבל החבילה כללה גם הלוואות רכות, אספקת תוצרי נפט מסובסדים (שוות ערך לחלק הארי בייבוא הנפט של מצרים) וסיוע למצרים בבניית קיבולת הזיקוק והפטרוכימיקלים שלה.

מייצבים את הספינות

כל אלה הם מתנה משמים לכלכלה של מצרים – אבל אבדן האיים וההשפעה לכאורה של הסעודים עוררו הפגנות נגד המשטר של א-סיסי. הנוכחות הגוברת של ערב הסעודית בזירת האנרגיה המצרית משרתת את ענייני הנפט שלה. כבר היום 55% מהנפט הגולמי הזורם ב"סומד" מקורם בנפט סעודי. "אם 'ארמקו' מנסה לערוך תיאומים והשקעות או להתרחב דרך 'סומד', זה אומר שהם מאמינים בזה", אומר אל-מולה. אין סיבה להניח שערב הסעודית תתבע ממצרים להדיר נפט גולמי של איראן מ"סומד". נכון לזמן הריאיון ל"פטרוליאום אקונומיסט" בקהיר, לא הובילה "סומד" נפט גולמי מאיראן, ולפי אל-מולה גם לא התבקשה לעשות זאת. מאז מניחים שאיראן התחילה להעביר מטעני נפט קטנים דרך הצינור.

ערב הסעודית אינה המשקיעה היחידה ששואפת ליציבות במצרים. אל-מולה מתייחס לשנים 2013-2011 בתור שנים אבודות, שנים שהשאירו למצרים "דרישת תשלום מעיקה". המצב עדיין לא קל כלל וכלל. המלחמה זוטא בסיני, התסיסה האזרחית המתמשכת, זוועות הטרור שפוררו את ענף התיירות, והערך הצונח של הלירה המצרית, כל אלה הותירו רישומם. בשלהי מאי הורידה סוכנות דירוג האשראי "סטנדרד-אנד-פור" את הדירוג של מצרים וצפתה שצמיחת התל"ג שלה תואט השנה עד כ-3%, מצמיחה של 4.2% ב-2015. גירעון התקציב של מצרים גדל שוב בחצי הראשון של שנת הכספים 2015-16.

אבל תגלית "זוהר" – ולצדה האפשרות לחשוף עתודות גז נוספות – הזריקו אופטימיות מסוימת למשק האנרגיה של מצרים, כעבור כמה שנים קודרות. אפשר שלאור התכניות שהורחבו להוסיף לקלחת כוח גרעיני, אנרגיה מתחדשת וייצור חשמל פחמי תצליח מצרים להתאושש מעשור של שקיעה. המיקום של מצרים, כפי שאל-מולה שב ומציין, טומן בחובו יתרונות אסטרטגיים. לא יהיה קל לתרגם את הפוטנציאל האמור לחזון מוקד הנפט והגז שלו, אבל לפחות למצרים יש שוב תכנית ביד, ואיש שחושב שבכוחו להוציא אותה לפועל.

2016-12-22T09:36:41+00:00