e-fuels הם דלקים סינתטיים העשויים משילוב בין מימן שנוצר באלקטרוליזה ובין מולקולת פחמן (למשל, פחמן דו־חמצני ביוגני או פחמן דו־חמצני בלכידה ישירה מהאוויר). שילוב זה מניב גז או דלק נוזלי, והדלקים האלה זהים בהרכבם לדלקי הפחמימנים הנפוצים, מה שאומר שאפשר להשתמש בתשתית הקיימת כדי לייצר אותם. יתרון נוסף הוא שדלקים סינתטיים לא מכילים מזהמים. הטכנולוגיה לייצור דלקים סינתטיים כבר קיימת, אבל העלויות גבוהות וייקח זמן עד שהם יתקבלו בשוק. בתחום דלקי התעופה הירוקים, אירופה החליטה לחייב שילוב של דלקי תעופה ירוקים סינתטיים החל מ־2030.
בתוך תחום הדלקים הסינתטיים, הספרדית 'ספסה' Cepsa מתמקדת במיוחד במתנול סינתטי. יחד עם שותפתה C2X, היא משקיעה כעת בהקמתו של מפעל מתנול סינתטי בשווי של מיליארד אירו (1.1 מיליארד, ליתר דיוק) בהואלבה שבספרד, כשהחלטת ההשקעה הסופית צפויה ב־2025.
המפעל יהפוך לאחד מיצרני המתנול הסינתטי גדולים בעולם, עם כושר ייצור ראשוני של 300,000 טונה לשנה, וכושר ייצור מרבי של מיליון טונה לשנה במידה שהשוק יתפתח.
המפעל יהפוך לאחד מיצרני המתנול הסינתטי גדולים בעולם, עם כושר ייצור ראשוני של 300,000 טונה לשנה, וכושר ייצור מרבי של מיליון טונה לשנה במידה שהשוק יתפתח
"לנו כחברה חשוב לפתח פרויקטים בשלבים, כי מצד אחד אנחנו צריכים להגיע להיקף פעילות מסוים בשביל לייצר באופן תחרותי, אבל מצד שני אנחנו חייבים לנהל סיכונים, וזה כולל שינויים ברגולציה, שיפורים בטכנולוגיה או שינויים בנוף הביקושים", אמר חואקין רודריגז, מנהל תחום המימן והאנרגיה הנקייה בחברה. את המימן למתקן תספק בין היתר יחידת האלקטרוליזה שהחברה מתכננת להקים בפארק האנרגיה שבהואלבה. את הפחמן הדו־חמצני הביוגני בשביל המפעל החדש יספק מתקן של דלקים ביולוגיים בהואלבה, שאותו החברה מקימה כעת בשיתוף עם Bio-Oils.
חברת התובלה A.P. Moller Holding היא בעלת מניות עיקרית ב־C2X, ובחברת 'מארסק' היא בעלת מניות משנית. המתנול הסינתטי שהמפעל החדש יפיק, ישמש בעיקר לתדלוק כלי שיט בהואלבה, ו־C2X ו־Cepsa מתכננות להפוך את העיר למוקד האספקה העיקרי באירופה לסוג הדלק הזה.
למתנול יהיה כנראה תפקיד מרכזי בדה־קרבוניזציה של תעשיית הספנות. ב־2020 פרסם ארגון הימאות הבינלאומי מסמך עקרונות זמני בנושא השימוש במתנול או באתנול כדלקים, והמסמך הזה פתח בפני בעלי ספינות את האפשרות להזמין ספינות המתודלקות על ידי מתנול.
ייתכן שעד 2050 יעלה הביקוש העולמי למתנול פי שלושה ויגיע בערך ל־300 מיליון טונות בשנה, ואת רוב הביקוש הזה ימלא המתנול הסינתטי, כך לפי מחקר של חברת 'מקינזי'.
ב־2023 היה המתנול החלופה הפופולרית ביותר למזוט המסורתי. לפי מסמך Alternative Fuels Insight שהוציאה חברת המחקר DNV, 138 ספינות הפועלות על מתנול הוזמנו כבר – בעיקר אוניות מכולות.
חברת התובלה 'מארסק' עצמה תשיק 18 כלי שיט גדולים הפועלים על מתנול במהלך 2024-2025, אחרי שבשנה שעברה השיקה את אוניית המתנול הראשונה שלה.
ל־Cepsa, מצדה, יהיו כעת מפעל מתנול בהואלבה ומפעל אמוניה באלחסיראס, וכן מערך תדלוק שהיא תפעיל בשני הנמלים, וכך היא תוכל להציע מגוון פתרונות דה־קרבוניזציה לחברות תובלה השואפות לצמצם את השימוש במזוט.
"אנחנו מנהלים שיחות עם כמה חברות תובלה גם בנוגע לאמוניה וגם בנוגע למתנול, כשהמטרה היא להבין מה הן מחפשות ואיך נוכל לעבוד יחד כדי לספק להן את הפתרון הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון", אמר סניפ.
דלקי תעופה ירוקים שהם גם סינתטיים
'ספסה' הציבה לה למטרה להגיע ל־800,000 טונה לשנה בדלקי תעופה ירוקים (SAF) עד 2030, ואת זה היא תעשה בעיקר באמצעות דלקים אורגניים.
אבל החל מ־2030 ידרוש האיחוד האירופי שדלקי תעופה ירוקים סינתטיים (e-SAF) יהיו 1.2 אחוז מכלל צריכת ה־SAF, ודרישה זו תעלה עד ל־50% ב־2050.
הדרישה הזו קשורה בין היתר לשיקולים סביבתיים, אבל גם לגיוון הנדרש בשל ההצטמצמות הצפויה של חומרי זינה מדור שני. דלקי תעופה ירוקים המיוצרים מאשפה עשויים לצמצם את מחזור החיים של פליטות הפחמן הדו־חמצני ב־90% בהשוואה לדלק הסילוני השגרתי, ואילו דלקי תעופה ירוקים סינתטיים יוכלו להביא אף לצמצום של 100% בפחמן הדו־חמצני בעתיד.
אבל דלקי ה־e-SAF עדיין בשלבי הפיתוח. נכון לעכשיו, עלות הייצור שלהם גבוהה פי שמונה מזו של דלק סילוני שגרתי, ופי שניים או שלושה מזו של דלקי תעופה ירוקים ממקורות אורגניים.
כשהביקוש יעלה ועלות הטכנולוגיה תרד, המפעל שהחברה בונה כעת בהואלבה יחד עם C2X יוכל לשמש גם לייצור e-SAF. "למתנול כבר יש שוק. אבל כשהביקוש יתפתח נוכל להשתמש באותם חומרי זינה כדי לייצר e-SAF בהתאם לצורך", אמר רודריגז. "אנחנו נהיה ערוכים לעמוד בסף השילוב של 1.2%, ואולי אפילו יותר מזה. חלק מהלקוחות שלנו מתחילים לאותת שהביקוש לדלקים האלה יתחזק".
שני דברים נדרשים כדי לעזור ל־e-SAF להגיע לשוויון עלויות עם דלקי תעופה ירוקים אחרים, ובהם דלקים אורגניים: חידושים בתחום הפקת הפחמן, שיאפשרו השגת פחמן חד־חמצני ממקורות תעשייתיים ולא דרך עיבוד של פחמן דו־חמצני, וכן פריסה טכנולוגית נרחבת שתביא לירידה בעלות המימן. גם השקעה בפיתוח בתי זיקוק תעזור בהרחבת הייצור ובהורדת העלויות.
אחסון
המטרה של Cepsa היא לאחסן ולהוביל כמה שיותר מימן כתוצרים סופיים, כולל SAF סינתטי, מתנול סינתטי או אמוניה.
"אנחנו מפתחים כושר אחסון במסופי נמל ייעודיים בהואלבה ובאלחסיראס כדי שנהיה מסוגלים להתמודד עם הגמישות בהיקפי הייצור שלנו, ובה בעת לעמוד בביקוש של לקוחותינו", אמר רודריגז.
למרות זאת, החברה תבנה מתקני אחסון למימן טהור בהיקף של 20-40 טונה כדי לפצות על חוסר העקביות באספקת האנרגיה המתחדשת ליחידות האלקטרוליזה. "אלה מתקני אחסון בהיקף קטן כי אחסון מימן הוא עסק יקר שתופס הרבה מקום, והטיפול בדלק הוא מורכב ודורש זהירות רבה", הוסיף ואמר רודריגז.
רשת צינורות המימן של ספרד הולכת ומתפתחת, ו'ספסה' תעבוד עם חברת Enagas, מפעילת מערכת ההובלה, כדי לפתח פתרונות אחסון מימן ריכוזיים יותר. "יש כמה אתרים מתאימים בספרד, וכשהם יחוברו לרשת הצינורות, יהיה להם פוטנציאל אחסון עצום", אמר רודריגז.
לפי מחקר של פרויקט HyUnder, יש ארבעה אתרים תת־קרקעיים בספרד המתאימים במיוחד לאחסון מימן. אחד מהם נמצא בדרום ספרד, ליד גיברלטר, ואחד בחוף המזרחי. את שניהם יהיה אפשר לחבר בקלות למערך המימן של החברה.