כמעט חצי מכמות הנפט המופקת בעולם מגיעה מחברות הנפט הלאומיות, הנטייה היא שלא לשים לב לתפקיד החשוב שהן ממלאות בתמורות באנרגיה. החברות הלאומיות הן ארגונים סבוכים והבעיות ומכשולים שעומדים בפניהן שונים מאלו שבחברות הפרטיות. עכשיו שהעולם מתחיל להתרחק לאט לאט מדלקים פוסיליים, החברות האלה ילכו כל אחת בנתיב אחר. יש כאלו שיש להן המיומנויות הטכניות והאפשרות הכספית להגדיל את התפוקה, אולם רבות מהן כבר מתקשות והתמורות באנרגיה יפגעו בהן משמעותית.
מסוכן קצת לעשות הכללה בכל הקשור בחברות הנפט הלאומיות. חברות כגון ערמקו הסעודית הן מהמפעילות המתוחכמות ביותר של תשלובות הפעלה של נפט וגז ויש בהן שילוב של טכנולוגיה פורצת דרך בתחומן, יכולות הנדסה וכן מאזנים חזקים. אבל חברות נפט לאומיות אחרות מוגבלות מאוד במיומנויות שלהן, בהון וכן הן תלויות מאוד בשותפות שלהן.
הן אמנם מגוונות באופיין, אולם כל חברות הנפט הלאומיות הן מוסדות בבעלות המדינה וממשלות בסופו של דבר הן אלו אשר מגבשות את האחריות שלהן, כושר התפוקה שלהן וכן את תפקידן בכלכלה.
המשימה העיקרית של חברת נפט לאומית במדינת קצבה Rentier State, תהיה להכניס מספיק הכנסות כך שהממשלה תצליח לשמר את שליטתה במדינה. בניגוד אליהן, חברות נפט לאומיות במדינות ובכלכלות מתפתחות צריכות לספק די משאבים בכדי להזריק דלק לכלכלה הצומחת, לרבות תהליכים של תיעוש. מדובר במערכת יחסים שהיא דינאמית ולא סטטית ולכן ההנחיות של חברות הנפט הלאומיות משתנות במהלך הזמן, כשהממשלות מגבשות ומוציאות לפועל אסטרטגיות כלכליות שונות. גם בחירות עשויות לעצב מחדש את מדיניות האנרגיה ואת המנדטים שניתנים לחברות הנפט הלאומיות, כפי שקורה במקסיקו שבשליטתו של הנשיא אנרס לופז אוברדור.
להשתנות או להכחיד
השינויים בענף האנרגיה כבר דוחפים כמה ממשלות לחשוב מחדש על הסמכויות הניתנות לחברות הנפט הלאומיות שלהן. יצואניות חשובות שמטילות ספק בכך שהביקוש לנפט ולגז יישאר כפי שהוא בטווח הארוך מאיצות את המאמצים לגוון את הכלכלות שלהן. חברות הנפט הלאומיות באותן המדינות ישמשו כקרן לפיתוח ומימוש פעולות הגיוון, אולם החברות האלה יתבקשו כנראה גם להשקיע במגזרים חדשים ולרקום שותפויות חדשות. מדינות שבהן מצבם של משאבי הנפט והגז הוא לא טוב, מתנוון ולא תחרותי, יצטרכו להתמודד עם לחצים כבדים ומהותיים, מה שמרמז על כך שחברות הנפט שלהן יצטרכו למצוא דרך להתפתח, להתגמש ולהיות חסינות יותר, או להסתכן בכך שיאבד עליהן הכלח. יש כרגע שתי אפשרויות: או שהעולם יעשה את הדרוש בשביל להגביל את התחממות כדור הארץ, או שחברות הנפט הלאומיות יצליחו להרוויח מההשקעות שלהן. שתי האפשרויות לא יכולות להתקיים זו לצד זו.
בעולם החדש הזה, חלק מחברות הנפט הלאומיות ישגשגו והאחרות יכשלו, אבל האמת היא שאין מודל הצלחה אחד ויחיד. חברות הנפט שבבעלות המדינות השונות ייבחרו כל אחת במודל עסקי אחר והוא יהיה תלוי ברצון של הממשלות. כבר עכשיו יש מודלים שמתחילים להתהוות.
חברות נפט שמתמהמהות ימשיכו להתרכז בנפט ובגז אבל יבקשו להפחית את הפליטות של הפחמן מהתפוקה שלהן וזאת על מנת לעמוד בדרישות של בעלי המניות ולהתיישר לפי היעדים של המדינה. חברות אלו ירצו לעמוד גם בדרישות של השוק לדלקים דלי פליטות פחמן ואנרגיה דלת פחמן, לרבות מימן. 'אקווינור' הנורווגית היא הדוגמה הבולטת, אולם חברות נפט לאומיות אחרות יוכלו לנוע בכיוון הזה בהדרגה.
שחקניות מגוונות כנראה יתפתחו בטווח הארוך ויתרחקו מההתמחות בנפט ובגז. חברות אלו יכולות להתמקם כשחקניות מרכזיות בתכניות של הממשלים בדרך ליעדים של נטרול פליטות. בקצה אחד של הספקטרום מצויות חברות נפט לאומיות שיקדמו את המשאבים "דלי הפחמן" והזולים שלהן כגון 'ערמקו' של ערב הסעודית, Adnoc של איחוד האמירויות ושכנתן 'קטאר אנרג'י'. משאבי הנפט והגז של חברות נפט לאומיות אחרות מוגבלים יותר. החברות האלו יכולות להיהפך למשקיעות מרכזיות באנרגיות מתחדשות, דלקים דלי פחמן וייצור חשמל והולכתו, ובמקרים מסוימים באמצעות מיזוגים עם חברות מדינתיות אחרות. חברות נפט לאומיות שככל הנראה יהיה חברות מגוונות יותר כוללות את 'פטרונאס' של מאלזיה, 'אקופטרול' הקולומביאנית ו-PIT מתאילנד.
החברות המסורתיות ימשיכו לשים את הנפט והגז בליבת הפעילות העסקית שלהן. החברות האלה יבקשו להגן על תפוקת הנפט שלהן ואף להגדיל אותה. סביר להניח שהממשלות במדינות האלה לא יפעילו לחץ משמעותי על החברות לגוון את המודלים העסקיים שלהן או יעזרו לקדם יעדי אקלים שאפתניים. הן גם כנראה ייהנו מתמיכת הבנקים של המדינה. חברות נפט לאומיות בקטגוריה הזאת כוללות את הצמד הרוסי 'רוסנפט' ו'גזפרום' וכן (לפחות במסגרת הממשל הנוכחי) 'פטרובראס' הברזילאית. חברות עם מנטליות מסורתיות מעין אלה ניתן למצוא במדינות קצבה או בכלכלות מתפתחות עם עתודות נפט וגז משמעותיות. לפי מחקר של 'המכון למדיניות משאבים' משנת 2021 ההשקעות של החברות האלה עשויות להשתלם או לגרור את המדינות למשברים כלכליים במדינות המתפתחות ובעתיד לאלץ את המדינה לחלץ את החברות האלה עם חבילות סיוע. מדינות התלויות בנפט ברחבי האפריקה, אמריקה הלטינית ואירו-אסיה מהמרות בדיוק ככה עם כסף ציבורי.
לבסוף, חברות נפט לאומיות שמצבן קשה ימשיכו בגישה שלהן ואולי אפילו יגבירו את ההשקעות על מנת להרחיב את התפוקה ולתפוס כמה שיותר נתח שוק. אבל בסופו של דבר, התמורות במגזר האנרגיה מעמידות בסימן שאלה את היכולת שלהן להישאר תחרותיות ואפילו את ההישרדות שלהן, משום שבסיס המשאבים נעשה תחרותי פחות ושותפים טכנולוגיים ופיננסיים חשובים פשוט עוזבים את התחום. בקטגוריה הזאת אפשר למצוא את PEMEX ממקסיקו ואת החברות הלאומיות של אלג'יר, אינדונזיה, אנגולה וניגריה.
התמורות במגזר האנרגיה הולכות ומתפתחות, עוברות מהלכה למעשה ומדינות העולם מתוות מדיניות חדשה לחברות הנפט הלאומיות שלהן. הצרכים האנרגטיים של המדינה וסדרי העדיפויות הכלכליים יקבעו לאילו חברות נפט לאומיות יהיו כלים מתאימים ותמיכה על מנת לצלוח את התמורות האלה בשלום, מי מהן תפתח חוסן ועמידות ומי תיוותר מאחור.
לידים
חברות הנפט הלאומיות הן חברות ענק שלציבור אין כמעט מידע עליהן אף שעל הנייר, הן בבעלותו. רוב החברות האלה מצויות דווקא בכלכלות מאותגרות מבחינת התפתחות ובהן 280 מיליון איש חיים מתחת לקו העוני
בניגוד לחברות הנפט הבינלאומיות, החברות הלאומיות כמעט שלא פרסמו תכניות להתמודדות עם יעדי האקלים, מה שעשוי לפגוע במדינות עצמן וגם במי שמשקיעים בהן
