תעשיית הפטרוכימיה תפסה אמריקה

האזור ממלא תפקיד חשוב יותר בהשקעות ההון במגזר הפטרוכימיה בעולם
Petroleum Economist / ינואר 2019

 

מגזר הפטרוכימיה העולמי ממשיך לגדול במהירות במקביל לעלייה בביקוש למוצרי פטרוכימיה ולכימיקלים במדינות מתפתחות. בדוח לשנת 2018, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה חזתה שבערך 25 אחוזים מהעלייה בצריכת הנפט בשנת 2023- כ-1.7 מיליון חביות ביום – תגיע מהביקוש לחומר זינה בתעשיית הפטרוכימיה.

מרכזי ביקוש שהולכים וגדלים באזור אסיה-האוקיינוס השקט, יקבלו מענה בדמות כושר ייצור חדש שייבנה במיליארדי דולרים באסיה, במזרח התיכון ובעיקר בצפון אמריקה. שלושת האזורים האלה משקיעים הרבה מאוד בהגדלת כושר הזיקוק שלהם בכדי לעמוד בביקוש הרב, וארה”ב והמזה”ת ייצאו מוצרים לשוק העולמי.

מדינות רבות שאינן חברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, ה-OECD חוות כיום עלייה בביקוש לפטרוכימיקלים בשיעור גבוה יותר מהצמיחה של התמ”ג. חלק מהמדינות יישארו תלויות בייבוא של פטרוכימיקלים ואחרות כבר משקיעות באמצעים כך שיוכלו לענות על הצרכים שלהן עצמן. מספר גורמים יקבעו את עתיד תעשיית הפטרוכימיה, לרבות גורמים של אספקה וביקוש, מחזור פלסטיק, רגולציות, עלויות חומר זינה, שותפויות, מיזוגים, רכישות ודיגיטליזציה. בטווח הקרוב, הביקוש לפטרוכימיקלים ימשיך לעלות. בתגובה, מדינות רבות משקיעות הון עתק כדי לענות על הצרכים המקומיים למוצרי נפט וייצוא מוצרי פטרוכימיה, בכדי להעלות את ההכנסות.

מסד הנתונים של  Hydrocarbon Processing עוקב אחרי כ-470 מיזמי פטרוכימיה בעולם. יבשת אמריקה תהווה נתח גדול מאוד מהצמיחה הזאת, בגלל הצמיחה בכושר הייצור של גז טבעי. לפי הסקר הסטטיסטי של חברת BP למשק האנרגיה העולמי לשנת 2018, תפוקת הגז הטבעי של קנדה עלתה מ-148.6 מיליארד מטר מעוקב לשנה ב-2010 ל-176.3 מיליארד ב-2017. רוב תפוקת הגז הטבעי של קנדה נובעת מהפקה קונבנציונאלית באגן אלברטה המפורסם ומפצלים בקולומביה הבריטית.

גל שני של פצחני אתאן חדשים עשוי להוסיף כושר יצור של יותר מחמישה מיליון טונות ביום אחרי שנת 2020

צריכת הגז הטבעי של המדינה הגיעה ל-116 מיליארד מ”ק בשנת 2017. הפער המשמעותי בין התפוקה לצריכה לא היווה בעיה עד השגשוג של תעשיית הפצלים בארה”ב. באופן היסטורי, קנדה נהגה לייצא כמעט את כל עודפי הגז הטבעי שלה לצינורות בארה”ב. אבל מאז מהפכת הפצלים, ארה”ב כבר לא זקוקה לייבוא בהיקף הזה מקנדה. זה מה שהאיץ את התכניות לבניית מסוף ייצוא של גט”ן מקנדה, כמו גם הצעות להקמת מיזמי פטרוכימיה המבוססים על גז.

אמנם תכניות הבנייה של מסוף ייצוא גט”ן מתקדמות לאט יחסית, אבל אחד הפתרונות היותר סבירים לגז טבעי עודף הוא להשתמש בו לצמיחה בכושר הזיקוק של תעשיית הפטרוכימיה המקומית. בדיוק כמו בארה”ב, שפע הגז טבעי מאפשר למדינה להשתמש בו כחומר זינה שלא עולה לה הרבה כסף, יחסית ליצרניות מוצרי פטרוכימיה אחרות.

לאחרונה זכתה היבשת כולה במספר מיזמי פטרוכימיה עתירי הון שמצויים בשלבי תכנון, לדוגמה, מתחם דה-הידרוגנציה של פרופאן (PDH) ופוליפרופילן (PP) במחוז סטרטוצ’ה, אלברטה, מתחם בשווי ארבעה מיליארד דולר של ‘כווית פטרוכימיקלים’ והרחבת מפעל הפוליאתילן של ‘נובה’ בהשקעה של 1.2 מיליארד דולר. רוב הפרויקטים האלה הם תוצאה ישירה של תכנית הגיוון של אלברטה במגזר הפטרוכימיה. תכנית התמריצים הראשונה של הפרובינציה הקנדית הניבה 16 מיזמים בשווי עשרים מיליארד דולר בקירוב. תכנית שנייה נמצאת כעת בתהליכים ואמורה להניב תוצאות כלכליות כבר בימים אלה.

הגל השני של פצחני אתאן חדשים יכול להוסיף יותר מחמישה מיליון טונות לשנה של כושר חדש כבר אחרי 2020. סך הכול, הוצאות ההון לשני הגלים של מיזמים חדשים של פצחני אתאן עשויות להגיע לחמישים מיליארד עד אמצע שנות העשרים. 

פיצוח אתאן

ההרחבה הגדולה ביותר של כושר ייצור תוצרי אתילן תתרחש בייצור של פוליתילן. עד 2020, ארה”ב תוסיף כשמונה מיליון טונות בשנה של כושר חדש לייצור פוליאתילן. רוב הכושר החדש ישתלב במתחמי פיצוח אתאן חדשים. עם זאת, כיום נבנים גם מפעלים מסורתיים בתחום הפטרוכימיה.

הבשורות הטובות למפיקים בארה”ב הן שהביקוש ההולך וגדל לפטרוכימיקלים במרכז ודרום אמריקה ימשיך לספק מפלט לעודף של ההיצע בענף. בשל הירידה במחירי הנפט הגולמי לפני כמה שנים, למדינות רבות באמריקה הלטינית אין עדיין את היכולת הפיננסית להשקיע בהרחבה המתבקשת כל כך של כושר הייצור ובמתקנים מסורתיים. בתקופה הקרובה, רוב המדינות האלה יעדיפו להסתמך על יבוא ממדינות אחרות, בעיקר ארה”ב, מאשר בזיקוק עתיר הון או בכושר ייצור של פטרוכימיקלים.