הקיסר הירוק

אחרי שהתדמית של סין הושחרה והתמלאה פיח, מתברר שהיא שועטת קדימה לאנרגיות ירוקות

אין מדינה שזוכה לקיתונות מפוקפקים כל כך כמו סין בכל הקשור באנרגיה. לצרכנית הגדולה ביותר של פחם והשנייה של נפט אחרי ארה”ב, יכולת ייצור החשמל הגבוהה ביותר, בהפרש ניכר מאחרות ואחראית לפליטות פחמן דו חמצני באופן שאין לו אח ורע בכל מדינה אחרת.

 

סין שואפת להתמודד עם תלות מופרזת זו בדלקי מאובנים גם על ידי ניתוב הכלכלה אל תעשיות הצורכות פחות אנרגיה, ואמנם היא גם מהמובילות בעולם בפיתוח טכנולוגיה לאנרגיה ירוקה. בשנים האחרונות, בעזרת שילוב של סבסוד ממשלתי, מדיניות מכוונת ותמריצים שונים ליצרנים, השקיעה סין משאבים רבים במטרה לנקות את מערך האנרגיה שלה יותר מאמריקה והאיחוד האירופי יחד. על פי נתונים של סוכנות הייעוץ הפיננסית לאנרגיה, בלומברג (BNEF), בשנה שעברה בלבד השקיעה סין בתחום 132 מיליארד דולר.

 

לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) סין מחזיקה בשליש מאנרגיית הרוח בעולם, רבע מהאנרגיה הסולארית, שישה מתוך עשרת יצרני הפאנלים הסולאריים הגדולים וארבעה מתוך עשרת יצרני טורבינות הרוח הגדולים. היא מוכרת מכוניות חשמליות יותר משאר מדינות העולם יחד. היא גם המובילה בעולם בהקמת תחנות כוח גרעיניות. בדצמבר, נתנה אור ירוק למה שצפוי להיות הסכם הפחתת פליטות הפחמן הגדול בעולם.

 

בהתחשב בצימאונה העצום של סין לאנרגיה, השפעה זו, המשלבת תחומים רבים בכל הקשור לאנרגיה מתחדשת היא עדיין קטנה למדי באופן יחסי. מקורות אנרגיה שאינם מבוססים על דלקי מאובנים, בעיקר הידרואלקטריים וגרעיניים, עדיין אחראיים רק ל-12 אחוזים מייצור האנרגיה, וסין רחוקה מעצמאות אנרגטית. לכן, בעשור הקרוב לפחות, הדאגה הגדולה ביותר של סין בתחום הגיאופוליטי בכל הקשור לאנרגיה תהיה לשמר את תעשיית דלקי המאובנים.

 

בעבר סקרנו ברבעון זה את המגמה הסינית וכיום ניתן לראות זאת בשלל העסקאות שמבצעות חברותיה הממשלתיות עם יצרני גז ונפט ברוסיה ובמזה”ת, גם במימון פרויקטים חדשים וגם בסיוע לפתח אותם, אך סין שולחת את זרועותיה גם אל אמריקה.

 

זאו ג’י, מצוות החשיבה של ‘אנרג’י פאונדיישן’ הסינית, טוען כי בראש סדר העדיפויות של קובעי מדיניות האנרגיה של סין עומד צמצום השימושים המזהמים ביותר של פחם, בעיקר חימום ביתי בערים. לשם כך, מהפכת גז הפצלים האמריקאית עשויה להיות מבורכת, כך טוען זאו. על ידי הוספת כמויות גדולות של גז טבעי נוזלי (LNG) אל השוק העולמי, אזורי החוף של סין יוכלו לעבור בקלות רבה יותר מפחם לגז טבעי. בשנה שעברה עלה ייבוא הגט”ן של סין בחמישים אחוז.

 

לפני מלחמת הסחר שפתח טראמפ, סין פנתה לארה”ב על מנת לגוון יותר את מקורות הצריכה שלה. בפברואר, תאגיד הנפט הלאומי הסיני, תאגיד מפלצתי ממשלתי, חתם על החוזה ארוך הטווח הראשון לרכישת גט”ן מספק אמריקאי, ‘שנייר אנרג’י’ הטקסנית. מר זאו טוען כי תלות אנרגיה הדדית נוספת, בעיקר בשוק הגט”ן, בין סין לארה”ב תועיל מאוד ליחסים בין שתי מעצמות העל, בעיקר אם הדבר יוכל להפחית את גרעון הסחר של ארה”ב לסין.

בסופו של דבר, הייצור והשימוש הגובר והולך של סין באנרגיות וסוללות מתחדשות ומכוניות חשמליות יביאו גם הם להשלכות גיאופוליטיות, גם אם זו לא כוונתה העיקרית של הממשלה. ישנן שלוש דרכים בהן יכולה סין להרוויח.

שדה צף של פאנלים סולאריים בסין

שדה צף של פאנלים סולאריים בסין. מדובר בשדה הגדול בעולם שהותקן על אגם אשר נוצר בהתמוטטות של מכרה פחם. לפני כעשור התמוטט המבנה בשל כריית יתר, מקרה שכיח בסין. האתר אמור לספק אנרגיה לכל פרובינציית אנהוי, שנחשבת אחד ממרכזי הפחם הגדולים במדינה. מקור: קווין פרייר / גטי אימג’ז

פועל במפעל ליצור פאנלים סולאריים בסין

כל העוצמה לקיסר הצהוב

 

ראשית, יכולתה של סין לייצר יותר אנרגיה באופן עצמאי, תפחית את תלותה בייבוא דלק, מה שתורם לאי יציבות גלובלית. שנית, “העוצמה הרכה” של סין עשויה להתחזק. לראיה, ניתן כבר להבחין בהתעצמות זו בתפקיד המנהיגותי שנטלה על עצמה בהסכם פריז. לבסוף, וזהו כנראה הרווח החשוב ביותר, פיתוחן של טכנולוגיות אנרגיה ירוקה – בעיקר סוללות ומכוניות חשמליות – תציב אותה בחוד החנית של המעבר למקורות אנרגיה חדשים, הרבה לפני אמריקה ואירופה, מה שיהווה דחיפה נוספת לצמיחה כלכלית.

 

לעת עתה, המרוץ פתוח לכולם. אף מדינה לא מובילה באופן משמעותי. האם תקדם הטכנולוגיה אנרגיה ירוקה ותחרות בריאה או חיכוך גיאו-פוליטי? הדבר תלוי בעיקר באופיו של הסחר הגלובלי. אם יהיו מעורבים בו פרוטקציוניזם, מלחמות סחר ופשעי סייבר, כולם ייצאו מופסדים, אבל זה לא חייב להיות המצב

 

עד כה, המערב היה סקפטי למדי לגבי תפקידה של סין בטכנולוגיית אנרגיה מתחדשת. בעבר חשבו רבים כי תעשיית הפאנלים הסולאריים של המדינה כולה רכבה אך ורק על הסובסידיות הנדיבות של גרמניה לפיתוח אנרגיה מתחדשת והפיקה תועלת מתמיכה ממשלתית נרחבת. ב-2012 פתחה הנציבות האירופית בחקירה על ייבוא הפאנלים הסולאריים מסין, במסגרת מדיניות נגד זיהום והגבלה על סובסידיות. בשנה שלאחר מכן הגיעו שני הצדדים להסדר שבו נאכפו מחירי מינימום. ב-2014 הטילה ארה”ב מיסוי על ייבוא פאנלים סולאריים מסין. בינואר השנה הטיל ממשל טראמפ מכסי מגן על פאנלים סולאריים מיובאים, רובם מסין.

 

גם במדיניות הסינית בתחום האנרגיה המתחדשת צצו כשלים, כגון בניית פרויקטים בקנה מידה עצום באזורים מבודדים, ללא קווי הובלה ואספקה שיוכלו להחזיק אותם כיאות. מומחים שונים במערב גורסים כי סין לוקה במערך רגולטורי לא מספק על מנת לעבור באופן חלק לאנרגיה ירוקה. בנוסף, ב-2010 עצרו הרשויות הסיניות את רוב הייצוא של מחצבים נדירים, דבר שהעלה שאלות לגבי אותה לפיתת חנק על אספקת המינרלים החשובה כל כך לטכנולוגיה ירוקה.

 

עם זאת, ביקורת זו מחמיצה את הלהט הסיני להשקעות ויזמות באנרגיה הירוקה ושאיפתם ההולכת וגוברת לבצע דה-צנטרליזציה ולהפחית את השימוש בפחמן באספקת האנרגיה שלהם. אלו יעניקו לסין מקום דומיננטי בפיתוח טכנולוגית האנרגיה של העתיד.

למשל, יצרנית הפאנלים הסולריים הגדולה בעולם, ‘ג’ינקו סולאר’ ( JinKO) בשנגחאי, היא שחקנית חדשה יחסית במרוץ והחלה לפעול רק לפני 11 שנים. מאז 2013 היא הגדילה פי ארבעה את הייצור הגלובלי למספר העצום של 10 ג’יגה-ואט לשנה והכפילה את חלקה בשוק הגלובלי לעשרה אחוזים. ג’נר מיאו, ראש מחלקת המכירות מסביר כי החברה הצליחה על ידי פנייה לשוק הבינלאומי והשקעה בלתי נלאית בטכנולוגיה. בשלב זה, משקיעה הממשלה הסינית בעיקר בפרויקטים בשלב ראשוני, כך טוען מיאו.

צמיחה מהירה מול יריבה שמורידה הילוך

 דוגמא אחרת לכך ניתן לראות ביצרנית טורבינות הרוח הגדולה בסין, ‘אנויז’ן’ (Envision), גם היא משנגחאי. היא פיתחה טורבינות שפועלות גם בזרמי רוח נמוכים כך שיוכלו לפעול במרכזים עירוניים ולא רק באזורים המרוחקים בצפון מערב המדינה. עם זאת, כרגע החברה רואה בטורבינות אלו רק מקור מימון לפרויקט גדול בהרבה: יצירת “אינטרנט אנרגיה” גלובלי, או מערכת הפעלה שתסייע לחברות לנהל משאבי אנרגיה מקומיים כגון פאנלים סולאריים, טורבינות, מכוניות חשמליות, מתקני אחסון אנרגיה ומכשירי חשמל תעשייתיים. ‘אנויז’ן’ טוענת שהמערכת, שהחלה את דרכה ב-2016, מנהלת כבר מעל 100 ג’יגה-ואט של משאבי אנרגיה מתחדשת ברחבי העולם (יותר מאספקת החשמל מכוח הרוח של כל ארה”ב).

 סין גם משדרגת את המערך הרגולטורי שלה. סופי לו מ-BNEF טוענת כי האנרגיה הסולארית המבוזרת מהווה כמעט שליש מ-53 הג’יגה-ואט של האנרגיה הסולארית החדשה שהותקנה בסין בשנה שעברה. הדבר הפתיע את העולם מכיוון שעד לא מזמן כל האנרגיה המתחדשת הותקנה באזורים נידחים וברמת כוח עזר בלבד. המטרה היא לקדם רפורמה בחברת החשמל העצומה של סין, State Grid. “הממשלה משתמשת ברפורמות בטכנולוגיה, בפיתוח ובשוק האנרגיה כדי לשבור את המונופול של Grid“, אומרת סופי לו.

 בעתיד, תיסוב התחרות כנראה סביב הטכנולוגיות החדשות שיפותחו על מנת שמחירי האנרגיה המתחדשת ואחסונה יהיו תחרותיים עוד יותר. מומחים אמריקאים טוענים בדאגה ששימת האנרגיה המתחדשת בתחתית סדרי העדיפויות של ממשל טראמפ, עשויה להציב את תעשיית ארה”ב בעמדת נחיתות מול סין. מאז החלטת טראמפ לסגת מהסכם פריז, נראה כי הוא נטש לחלוטין את התחייבותה של ארה”ב להכפיל את 6.4 מיליארד הדולרים שהיא משקיעה באנרגיות מתחדשות עד 2020. סין התחייבה ל-7.6 מיליארד דולר, כך שנראה שבקרוב תוביל.

באותו אופן, דוואשרי סהא ומארק מורו ממכון ברוקינג, צוות חשיבה, מראה כי פיתוח הפטנטים והשקעת ההון בטכנולוגיות אנרגיה ירוקה בארה”ב עלתה באופן משמעותי לאחרונה. פיתוח פטנטים, כך טענו, נעשה בעיקר על ידי חברות זרות, בעיקר סיניות.

 אם הצמיחה הסינית בטכנולוגיות אנרגיה ירוקה תביא ליותר פרוטקציוניזם, לפי אותו קו של ממשל טראמפ שהגביל את הייבוא של פאנלים סולאריים בינואר, הסחר בטכנולוגיה ירוקה עשוי להפוך לשדה קרב. אותו הדבר יכול לקרות אם סין לא תאפשר מקום משמעותי לטכנולוגיית אנרגיה אמריקאית בשווקים שלה (כפי שאפשרה לחברות אינטרנט אמריקאיות) או אם תגביל את הגישה למחצבים נדירים. עם זאת, טכנולוגיה יכולה לשמש גם כמרחב לשיתוף פעולה. אם אמריקה, האיחוד האירופי וסין יוכלו לבנות מרחב כזה למעבר למקורות אנרגיה מתחדשים, עתידה הגיאו-פוליטי של האנרגיה יראה מבטיח הרבה יותר.