העולם מתקרב לנקודת האל-חזור בטיפול בפסולת. האוכלוסייה מתרחבת, העיוּר והעלייה בהכנסות ובצריכה צומחים, ייצור הפסולת העולמי גדל בקצב מהיר מהצפוי ורוב המערכות לא מצליחות להתמודד.
כבר ב-2022 ייצר העולם 2.56 מיליארד טון פסולת מוצקה עירונית מדי שנה, קרוב לתחזית שניתנה בעבר לשנת 2030. אם יימשכו המגמות האלה, הנתון יזנק ל-3.86 מיליארד טון בשנת 2050, עלייה של 50 אחוזים. המספרים האלה מעידים על חוסר איזון שרק הולך וגובר: מערכות הטיפול בפסולת, במיוחד באזורים מתפתחים, מתקשות לעמוד בקצב.
אולם אין זה רק משבר, אלא גם רגע של הזדמנות. עם המדיניות וההשקעות הנכונות, אפשר להפוך את הפסולת מנטל סביבתי למנוע של צמיחה כלכלית, חדשנות וקיימות.
העולם המגוון של הפסולת
החלוקה של ייצור הפסולת אינה אחידה. מדינות שבהן ההכנסה הממוצעת נחשבת גבוהה, שבהן מתגוררים רק 16 אחוזים מאוכלוסיית העולם, מייצרות כמעט 29 אחוזים מהפסולת העולמית ואת הכמויות הגדולות ביותר לנפש. לעומתן, המדינות בעלות ההכנסה הנמוכה ביותר מייצרות פחות פסולת, אך מתמודדות עם אתגרים רבים יותר בניהולה.
יחד עם זאת, הלחץ האמיתי צפוי להגיע רק בעתיד. ייצור הפסולת במדינות שבהן הכנסה נמוכה צפוי לגדול פי יותר משניים עד שנת 2050, והצמיחה המהירה ביותר צפויה באפריקה שמדרום לסהרה ובדרום אסיה. התשתיות באזורים אלה כבר מוגבלות, כך שהן יתקשו במיוחד לספוג את העליות הצפויות בהיקף הייצור.
ישנה שונות רבה גם בהרכב הפסולת. במדינות של הכנסות נמוכות, פסולת אורגנית (חומרי מזון וגינון) מהווה יותר ממחצית מכלל הפסולת. במדינות עשירות יותר זרמי הפסולת מורכבים יותר ומכילים בעיקר פלסטיק, נייר, טקסטיל ופסולת אלקטרונית.
פסולת מזון מהווה 38 אחוז מכלל הפסולת העירונית בעולם, כך שהיא הקטגוריה הגדולה ביותר. פלסטיק מהווה כ-12.5 אחוז, אך טביעת הפחמן שלו גדולה משמעותית, במיוחד כשאינו מנוהל כראוי.
פערים באיסוף וכשלים מערכתיים
ייתכן שהפער הגדול ביותר הוא באיסוף הפסולת. במדינות עם הכנסה גבוהה, כמעט כל הפסולת נאספת, ובאזורים מסוימים הכיסוי אף קרוב למאה אחוז. לעומת זאת, במדינות בעלות הכנסה נמוכה רק 28 אחוזים מהפסולת נאספים.
ההשלכות משמעותיות וקשות. ברחבי העולם, כ-30 אחוז מהפסולת לא נאספים או מושלכים בשטחים פתוחים. באזורים רבים נהוג לשרוף את הפסולת בשטחים פתוחים, כך שמשתחררים לאוויר מזהמים רעילים שתורמים לשינוי האקלים.
גם כאשר הפסולת נאספת, היא לא בהכרח מנוהלת כראוי. בניגוד למדינות עשירות יותר, במדינות שההכנסה בהן נמוכה רק כשלושה אחוזים מהפסולת מטופלים במתקנים מבוקרים. השאר מגיע לאתרי השלכת פסולת בלתי מפוקחים או שאינו מנוהל כלל.
מטמנות הן עדיין שיטת סילוק הפסולת המועדפת בעולם, ומגיעים אליהן כ-29 אחוזים מכלל הפסולת. מיחזור, הדשנה ותהליכי השבה דומים מהווים רק כחמישית, ושריפה מהווה עשרים אחוז נוספים. אימוץ החלופות הידידותיות לסביבה עדיין מוגבל, למרות המודעות הגוברת אליהן. הדשנה ופירוק אנאירובי, שיעילים במיוחד בפסולת אורגנית, מהווים רק כשישה אחוזים מהטיפול העולמי בפסולת.
בעיית הפלסטיק
פסולת פלסטיק היא אחד האתגרים הבולטים והדחופים. כ-29 אחוזים מפסולת הפלסטיק העולמית, או כ-93 מיליון טון בשנה, אינם מנוהלים כראוי.
רוב פסולת הפלסטיק שלא מנוהלת כהלכה לא נמצאת בכלל במדינות העניות ביותר, אלא במדינות בעלות הכנסה בינונית, והן אחראיות ל-87 אחוזים מפסולת הפלסטיק שאינה מטופלת. התיעוש המהיר והצריכה, לצד היעדר תשתיות מספקות, הם מתכון לאסון.
אזורים כמו אפריקה שמדרום לסהרה, דרום אסיה ומזרח אסיה אחראים על חלק ניכר מזרם פסולת זה, שאינו מנוהל, ומיליוני טונות מגיעים לאוקיינוסים ולנהרות מדי שנה. ההשלכות הסביבתיות עמוקות וקשות, עם השפעה על המגוון הביולוגי, מערכות אקולוגיות ימיות ומקורות פרנסה.
העלויות הנסתרות של הפסולת
ניהול פסולת הוא יקר, והוא רק הולך ומתייקר. עלות ניהול הפסולת בעולם כולו כבר חצתה את קו ה-250 מיליארד דולר בשנה, והיא צפויה לעלות ל-426 מיליארד דולר בשנת 2050.
ברשויות המקומיות ניהול הפסולת מהווה כשישה אחוזים מהתקציב בממוצע. במדינות בעלות הכנסה נמוכה יותר ניהול הפסולת לרוב צורך נתח גדול יותר מהתקציב, אף שרמות השירות נמוכות במידה ניכרת.
רק לעתים נדירות מכסות אגרות ניהול הפסולת את העלות המלאה. בערים רבות ההכנסות נמוכות מההוצאות התפעוליות, כך שנוצר מצב כרוני של השקעת חסר. עלות המערכות הבסיסיות במדינות מתפתחות היא לפחות 40-45 דולר לטון, ומערכות מתקדמות במדינות עשירות יותר עשויות לעלות 120 דולר לטון ואף יותר.
הפערים בהשקעות גדולים. מדינות של הכנסה נמוכה או בינונית יזדקקו למאות מיליארדי דולרים רק להקמה של מערכות פסולת אוניברסליות בסיסיות, אך המימון עדיין מוגבל והתמיכה הבינלאומית עדיין קטנה מהדרוש.
השפעות על הסביבה והאקלים
פסולת אינה בעיה מקומית בלבד, אלא אתגר סביבתי עולמי. ענף הפסולת אחראי לכ-1.28 מיליארד טון פליטות שוות ערך פחמן דו חמצני מדי שנה, בעיקר מתאן. פסולת היא המקור השלישי בגודלו לפליטות מתאן, ו-20 אחוז מסך פליטות המתאן הקשורות בבני אדם מקורן בפסולת. אם המצב לא ישתנה, העלייה בפליטות תהיה מעל 40 אחוז עד שנת 2050.
השלכת פסולת בשטחים פתוחים ושריפת פסולת מחריפות את זיהום האוויר, וניהול פסולת לקוי מביא לזיהום המים והקרקע. דליפת הפלסטיק לאוקיינוסים הולכת וגדלה ומאיימת על יצורי הים ועל כלכלות החוף.
כמו כן, ללא השבת פסולת, חומרים רבי ערך (כגון מתכות, פלסטיק וחומרי מזון) הולכים לאיבוד, למרות המאמצים לשמר את המקורות מתכלים ולעבור למערכות כלכליות שהן יותר בנות קיימא.
היבטים חברתיים: כוח העבודה הבלתי-נראה
כ-18 מיליון איש עובדים בענף הפסולת ברחבי העולם, ורבים מהם באופן לא רשמי. במדינות שההכנסה הממוצעת בהן נמוכה יותר, עובדי הפסולת הבלתי-פורמליים ממלאים תפקיד מרכזי באיסוף, מיון ומיחזור, אך לרוב הם עובדים בתנאים מסוכנים, עם הגנה משפטית מוגבלת והכרה חברתית מועטה.
במדינות שבהן ההכנסה גבוהה יותר, התעסוקה בענף הולכת ונעשית לא ישירה, באמצעות תעשיות המיחזור, טכנולוגיה ושרשראות האספקה. שילוב עובדים בלתי-פורמליים במערכות הפורמליות הוא צעד מהותי, לא רק להגברת היעילות, אלא גם לקידום השוויון החברתי.
מדיניות, רגולציה ופוטנציאל מבוזבז
ברוב המדינות יש חקיקה מסוימת בתחום הפסולת, ול-70 אחוזים מהמדינות יש אסטרטגיה לאומית. במדינות רבות יש מדיניות בנוגע לפלסטיק, עם אמצעים כגון איסורי שימוש, מיסוי ואחריות יצרן מורחבת (EPR), אך האכיפה אינה אחידה. האכיפה, מערכות הנתונים והיכולת הרגולטורית לרוב אינם מספיקים, במיוחד באזורים מתפתחים.
השימוש במכשירים כלכליים כגון מערכת החזר על פיקדונות עדיין נדיר יחסית. שיתופי פעולה בין רשויות מקומיות הם כלי חשוב לשיפור היעילות, אך השימוש בו אינו מספיק.
תמיכה בהשקעות
את ניהול הפסולת יש לשפר מצורך כלכלי ברור, חוסר מעש יעלה הרבה יותר מנקיטת פעולה. פסולת שאינה נאספת ולא מנוהלת כראוי מובילה לשיטפונות, משברים בריאותיים, הידרדרות סביבתית ואובדן הזדמנויות כלכליות. להשפעות אלה יש עלויות ישירות ועקיפות, שרבות מהן אינן באות לידי ביטוי במלואן בחישובים הפיננסיים.
למערכות יעילות יש יתרונות רבים והם כוללים ערים נקיות יותר, שיפור בבריאות הציבור, עלייה במחירי הנדל"ן וחיזוק הכלכלות המקומיות.
ניהול פסולת ממלא תפקיד מרכזי גם במעבר לכלכלה מעגלית, שנעשה בה שימוש חוזר בחומרים והערך נשמר. כך נוצרים תעשיות, מקומות עבודה והזדמנויות השקעה חדשים.
עם המבט קדימה: שלושה סוגי עתיד אפשריים
הדו"ח מתאר שלושה תרחישים לעתיד:
- עסקים כרגיל: הפסולת ממשיכה לגדול במהירות ומגיעה לכ-4 מיליארד טון בשנת 2050.
- שאיפות נמוכות: שיפורים מתונים מאטים את הצמיחה, אך לא משנים את המגמות.
- שאיפות גבוהות: רמות הפסולת העולמיות מתייצבות למרות הצמיחה הכלכלית בזכות פעילות אגרסיבית לצמצום פסולת, מיחזור והתערבויות מדיניוּת.
בתרחישים שאפתניים עוד יותר, לא חלה ירידה רק בהיקף הפסולת, אלא גם בעלויות ובפליטות. לשם כך נדרשת השקעה משמעותית מראש, במיוחד במדינות שבהן ההכנסה נמוכה.
להפוך את המשבר להזדמנות
אתגר הפסולת העולמי קשור במהותו למערכות, האופן שבו חברות מייצרות, צורכות ומנהלות משאבים.
אם לא יהיה שינוי משמעותי, המגמות הנוכחיות יחריפו את הנזק הסביבתי, יעמיסו על הקופה הציבורית וירחיבו את האי שוויון העולמי. עם השקעה ממוקדת, ממשל חזק יותר ומעבר לעקרונות כלכלה מעגלית, הפסולת תהפוך למקור לערך ולא להפסד.
לא יהיה קל להתקדם, נדרשים תיאום בין ממשלות, שחקנים במגזר הפרטי וקהילות. נדרש גם מימון בקנה מידה נרחב, שנתמך במדיניות יציבה ובמערכות הכנסות אמינות. אבל התגמול הפוטנציאלי הוא משמעותי, ערים נקיות יותר, אוכלוסייה בריאה יותר, הפחתת פליטות וכלכלות חסינות יותר.