מגזר הנפט של עיראק עומד בפני סוגיות מעניינות ב-2018, בין השאר השאלה הכורדית. כעת, משהמעוזי ההפקה עברו לידיים הפדראליות, משקיפים חיצוניים יבחנו את המגזר בכללותו.

ענף הפטרוכימיקלים באיראן, שהוא השני בגודלו במזרח התיכון, אחרי ערב הסעודית, מנסה לעבור את המכשולים המבניים שבו. יש לו פוטנציאל עצום, מפעלים שנסגרו נפתחים מחדש והאירופאים בפתח.

הפוטנציאל לביקוש שיא חשוב מאוד: הוא מאותת לשוק שאין צורך בנפט נוסף, וכשהוא יורד, יש לצמצם את המלאים. למי שמתמקד רק ביתרונות של השינויים בצריכת האנרגיה ובירידה בביקוש לנפט, זה באמת משמח. אבל יש בעיה עם מסגרת כזאת. היא מתעלמת ממרכיב מכריע במשוואה - קצב התנוונות השדות שנעשה דינאמי יותר ויותר

שוק הגז הגדול באיחוד האירופי זקוק לתמריצים בשביל להשקיע בחשמל נקי, כך לפי 'יוניפר', בעוד ששתי היריבות שלה E.ON וכן RWE יוצאות להרפתקה שהן מקוות שתוכח כברית בעלת ערך

ואקה מוארטה, המבנה הגיאולוגי המבטיח של ארגנטינה מעורר תקוות לתפוקת שיא בגז ולחברות הקידוח תכניות משלהן

פטרו-פוליטיקה באמריקה הלטינית הייתה ועודנה אבן נגף בדרך לעצמאות ופיתוח. מצד אחד, חברות ענק בינלאומיות עם שאיפות ומצד שני, פוליטיקאים שהולכים על החבל הדק של לאומנות נפט.