מהות הנפט הגולמי

נפט גולמי הוא חומר נוזלי המכיל תערובת פחמימנים, החל מגזים קלים ועד לתרכובות כבדות ביותר. הנפט הגולמי איננו מוצר לשימוש כפי שהוא מופק מהטבע, אלא רק לאחר עיבודו. המונח באנגלית – Petroleum, מקורו בשתי מילים לטיניות: סלע – Petra, שמן – Oleum.

אופי העיבוד של נפט גולמי תלוי בסוגי הפחמימנים שבו, ובכמויות הפחמימנים בטווחי זיקוק שונים. בנוסף לפחמימנים יש בנפט הגולמי גם תרכובות אורגניות גופריתניות, חנקניות וחמצניות. מלבד המרכיבים האורגניים הוא מכיל כמויות קטנות של חומרים אי-אורגניים – כגון גופרית, מימן גופריתי, כלורידים, כמויות זעירות של יסודות כגון ונדיום, צורן, ברזל, ניקל, סידן ועוד. בנפט הגולמי יש גם כמויות שונות של מים.

חשיבות הנפט הגולמי

הנפט הוא מקור האנרגיה העיקרי המשמש את הציוויליזציה האנושית החל מהמאה ה-19. גם היום, כאשר משתמשים במקורות אנרגיה ותיקים אחרים כמו פחם ומפלי מים, וכאשר נכנסים לשימוש מקורות אחרים כמו גז טבעי, אנרגיית שמש, רוח, גלים, דלקים ביולוגיים וחלופיים אחרים וכן אנרגיה אטומית – הנפט מהווה עדיין כ-30 אחוזים מכלל מקורות האנרגיה של האדם.

הנפט הגולמי הוא המצרך הסחיר (Commodity) בעל הערך הכלכלי הגדול בעולם. מוצרים מנפט גולמי חשובים בתחומים רבים, כגון תחבורה יבשתית, תעופה, ספנות, חימום, ייצור אנרגיה בתעשייה, ייצור שמני סיכה, וגם כחומרי גלם בתעשייה הפטרוכימית ובתעשיית הפולימרים והפלסטיקה. עתודות הנפט הידועות כיום יספיקו, לדעת מומחים, לכ-40 השנים הקרובות.

תפוצת הנפט הגולמי

הנפט הגולמי מצוי כיום בכל היבשות (למעט אנטרקטיקה שבה נאסר לקדוח) ובכל הימים. מבחינה מסחרית, על מנת להבטיח תשואה כלכלית דרושה כמות פוטנציאלית מינימלית בשדה חדש שמתגלה. לכן במקרים רבים שבהם מודיעים שקידוח לגילוי נפט נמצא "יבש", מתכוונים למעשה שלא נמצאה בו כמות כלכלית (ישראל היא דוגמה מצוינת לכך).

כיום צורך העולם כ-99 מיליון חביות נפט ביום. נפט גולמי בכמויות גדולות מופק במזרח הקרוב, ובעיקר באזור המפרץ הפרסי (חצי האי ערב, האמירויות הערביות המאוחדות, אירן ועירק). כמות נכבדה מופקת במדינות חבר העמים לשעבר, בצפון אירופה ובמדינות אגן הים הכספי. מקומות נוספים שבהם יש מרבצי נפט הם: צפון אמריקה, חולות הנפט בקנדה, צפון אפריקה ומערבה (ניגריה, גבון, מצרים), אסיה ואמריקה הלטינית (מקסיקו, ונצואלה וברזיל).

היווצרות הנפט הגולמי

הנפט הגולמי מורכב ממולקולות אורגניות, המתבססות בעיקר על אטומי פחמן ומימן הקשורים בשרשרות, עם כמויות קטנות יותר של מולקולות המכילות גם אטומים של יסודות אחרים, כמו גופרית, חמצן, חנקן ועוד. השרשרות עשויות להיות בנויות בצורות שונות, גם מסועפות וגם סגורות כטבעות.

הצורה האורגנית של הנפט תרמה למסקנה, לפי הדעה הרווחת, שמקור הנפט הגולמי הוא בבעלי חיים ו/או בצמחים שנפוצו בחלקים שונים של כדור הארץ בתקופות קדומות, שמתו וכוסו במהלך התקופות בשכבות קרקע וסלע. בהשפעת הזמן, הטמפרטורה, הלחץ והקרינה הרדיואקטיבית הם התפרקו ועברו תהליכי בליה ושחלוף (רה-אוריינטציה) שונים, עד שהפכו לתערובת המולקולות המצויות היום בנפט.

יש גם ניסיונות להסביר באופן אחר את מקור הנפט הגולמי. אחד ההסברים מסתמך על העובדה שגופים שמימיים רבים מצאו את דרכם אל כדור הארץ במהלך ההיסטוריה ופגעו בו. חלק מגרמי שמיים אלה הכילו גם מתאן, וייתכן שאחד או יותר מגורמים אלה, כנראה כוכבי שביט, היו בנויים ממתאן ואולי גם ממולקולות מורכבות יותר שנבנו על בסיס המתאן. בשעה שהתנפצו על פני כדור הארץ עקב הטמפרטורות הגבוהות והלחץ הגבוה שנוצרו ברגע הפגיעה, התקבלו מולקולות בעלות מבנה מורכב יותר אשר חדרו אל מתחת לקרום האדמה.

האפיון של הנפט הגולמי שמתגלה בשדות שונים אינו אחיד, ולפעמים יש בין השדות שוני משמעותי, כגון נפט עם תכולת גופרית של מספר אחוזים לעומת נפט גולמי עם תכולת גופרית כמעט אפסית. ההבדלים בין מאפייני שדות הנפט השונים מחזקים את ההשערה שהיו כנראה מקורות רבים ושונים להיווצרות סוגי הנפט.

חיפושי נפט

מוצרים שמקורם בנפט ידועים מתקופות קדומות, כגון הנוזל השמנוני, דמוי הזפת, שנמצא סמוך לים המלח ושימש את הקדמונים.

במחצית המאה ה-19 הופק קרוסין מפחם לשם שימוש במנורות תאורה. עד אז השתמשו בעיקר בשמנים מן הצומח ושומן לווייתנים להזנת מנורות אלו. כאשר השימוש בקרוסין לתאורה הלך וגבר, נמצא מקור נוסף להפקת קרוסין – הפרדתו מנפט גולמי. בשנת 1859 קדח אדווין דרייק בפנסילבניה שבארצות הברית את באר הנפט הראשונה. המטרה הייתה למצוא ולהפיק את הנפט שממנו הופק הקרוסין הנכסף. ככל שגדל מספר השימושים והיקפם, כך התרבו הקידוחים בארצות הברית. גם באירופה נמצא נפט (תחילה בעיקר ברומניה), ולאחר מלחמת העולם הראשונה גילו הבריטים את אוצרות הנפט של המזרח התיכון, בסעודיה ובמדינות נוספות.

במהלך השנים נמצא נפט באזורים נוספים, כמו למשל במדינות נוספות סביב המפרץ הפרסי, בברית המועצות לשעבר, בארצות אמריקה הלטינית, בצפון אפריקה ובמערבה ועוד. באותה התקופה היה מחיר הנפט בין דולר לשני דולרים לחבית, והחיפושים אחר מקורות נפט בעומק הים היו יקרים באופן משמעותי, ולא הצדיקו את הקידוחים האלה.

רק אחרי משבר הנפט שפרץ בעקבות מלחמת יום הכיפורים (1973) ואשר במהלכו זינקו מחירי הנפט עד ל-17 דולר לחבית, התעוררה הצדקה כלכלית להפקה מעומק הים. ואכן, באותו זמן החלו בפיתוח ובהפקה משדות נפט בים הצפוני.

טכניקת הקידוחים השתכללה עם השנים. בתחילה אפשר היה לקדוח רק בצורה אנכית ולעומק של עשרות או מאות מטרים בלבד. כיום אפשר לקדוח לעומק של מספר קילומטרים, ואף באלכסון. במקרים מסוימים, אפשר לקדוח במסלול אופקי בכל עומק רצוי.

ראשיתם של חיפושי הנפט הוא בתהליך סקירת שכבות גיאולוגיות בשטחים נרחבים, על ידי טכניקות סיסמיות של יצירת גלי הדף – רעידות ופיצוצים מבוקרים וקליטת ההדים החוזרים. ב"תמונות" המתקבלות מחפשים תצורה גיאולוגית המאפשרת, לפחות באופן תיאורטי, את אצירת הנפט, בהנחה שהוא אכן נמצא בה. אחר כך קודחים במקומות הפוטנציאליים, ובמקרים רבים פוגשים בשכבת נפט. כאמור, יש קידוחים שנקראים "יבשים" מכיוון שלא נמצא בהם נפט, או שהכמות שנמצאה בהם מעטה מאוד ואיננה מצדיקה השקעות נוספות הדרושות להקמת מערכת הפקה ושיגור.

הנפט המופק מן הבאר שנקדחה עובר תהליך של הפרדה מגזים (בעיקר גז טבעי שנמצא כמעט בכל באר, אבל גם ממימן גופרתי שהוא גז רעיל ומצוי בבארות רבות). יש גם הפרדה ממים (המצויים בבארות רבות ועולים בקידוח עם הנפט), והפרדה מנוזלי גז (Gas Liquids), שהם בעיקר טיפות של מרכיבי נפט קלים שהתעבו. ההפרדה לסוגיה נעשית בדרך כלל סמוך למקום ההפקה, ורק אחר כך הנפט מוכן לשיגור לבתי הזיקוק.

כל שדה נפט מניב נפט בעל הרכב שונה מזה שבשדה נפט אחר. לעתים ההרכבים והתכונות דומים, ולעתים הם שונים מאוד זה מזה.

המאפיינים העיקריים של הנפט

צפיפות אשר נמדדת בדרך כלל במעלות API . ככל שהצפיפות נמוכה יותר (ערך מעלות API גבוה יותר), הנפט מכיל יותר מרכיבים קלים (תזקיקים) ופחות מרכיבים כבדים (שארית), ולהפך. לפיכך, ברור כי הערך של הנפט הקל גבוה מהערך של הנפט הכבד.

תכולת גופרית אשר נמדדת באחוזים. נפט דל גופרית מכיל פחות מחצי אחוז גופרית (יש סוגי נפט עם פחות מ-0.2% גופרית) אשר נקרא "מתוק" (Sweet Crude). נפט בעל תכולת גופרית גבוהה (יש סוגי נפט שתכולת הגופרית בהם היא מעל 6%) נקרא "חמוץ" (Sour Crude). ככל שתכולת הגופרית נמוכה יותר, ערכו של הנפט גבוה יותר.

תכולת נפתנים אשר נמדדת באחוזים. אלה הן טבעות פחמימניות המאפשרות לקבל יותר בנזינים בתהליכי הזיקוק והאשפרה. תכולת הנפתנים משפיעה על נקודת ההתמצקות של הנפט ועל השארית מתהליך הזיקוק. ככל שתכולת הנפתנים גבוהה יותר, נקודת ההתמצקות נמוכה יותר. ערך הנפט גבוה יותר ככל שהוא בעל תכולת נפתנים גבוהה יותר.

שינוע וזיקוק

שדות הנפט רחוקים בדרך כלל ממרכזי צריכת הנפט, ולכן צריך לשנע את הנפט ו/או את מוצריו למרחקים ארוכים. למרות ששדות נפט נמצאים היום במקומות רבים ושונים ברחבי העולם, הרי שעודפי הנפט המשמעותיים העומדים לרשות הסחר הבינלאומי מצויים בעיקר במדינות הנפט במפרץ הפרסי.

אמצעי ההובלה הנפוצים ביותר הם מכליות ים. כל אחת מהמכליות להובלת נפט גולמי מגיעה למעמס של מאות אלפי טון. הפרדת הנפט הגולמי למוצרי הדלק נעשית בבתי זיקוק לנפט, המשלבים תהליכי זיקוק ועיבוד עם תהליכי אשפרה וגימור. תהליכי הזיקוק מפרידים את המוצרים השונים על פי טווח הרתיחה שלהם. את השארית ניתן לפצח למרכיבים קלים יותר. תהליכי האשפרה והגימור מתאימים את המוצרים לדרישות התקן (תכולת גופרית מותרת, מספר אוקטן דרוש וכו').

הנפט הגולמי ו/או מוצרי הדלק שמגיעים במכליות הים נפרקים למכלים במסופי החוף בנמלי היעד. הנפט הגולמי מוזרם בצנרת ממכלי החוף ועד לבתי הזיקוק. מוצרי הדלק מוזרמים למסופי ניפוק ו/או באופן ישיר אל מכליות כביש.

מסחר בנפט גולמי

קביעת מחירי הנפט

בימיה הראשונים של התעשייה, בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 בתי הזיקוק שנהגו לקנות את הנפט מבעלי הבארות (בארצות הברית) הם אלו שקבעו את מחיר הנפט. מכיוון שבתחילה היו מובילים את הנפט בחביות על עגלות ועל כלי הרכב שהתפתחו מאוחר יותר, נקבע המחיר על בסיס יחידת נפח של "חבית". נוהג זה קיים גם היום, ומחיר הנפט הגולמי נקבע ביחידות של דולר/חבית. המחיר, שנקבע תחילה על ידי בית הזיקוק, ובהמשך על ידי חברות הנפט שהתפתחו להיות ברובן בינלאומיות, נקרא Posted Price (המחיר המוצהר).

חברות הנפט הבינלאומיות קבעו את המחירים במשך שנים, ורק לקראת סוף שנות החמישים של המאה העשרים התאגדו מספר ארצות שהפיקו נפט באדמתן (שש במזרח התיכון בראשות ראש ממשלת אירן, בתוספת ונצואלה) ויצרו את קרטל אופ"ק ( OPEC). הקרטל ראה את עיקר תפקידו בהתמודדות עם החברות הבינלאומיות, כדי להפקיע מידיהן את המונופול על קביעת מחירי הנפט. לאחר מלחמת ששת הימים ומשבר הנפט שפרץ בעקבותיה, ניתן לקרטל מעט כוח והשפעה. עם זאת, חברות הנפט הבינלאומיות היו עדיין אלו שקבעו את הטון. משבר הנפט שפרץ עם מלחמת יום הכיפורים הכריע את הכף, ומאז בעיקר קרטל אופ"ק קבע את מחירי הנפט. הוא עושה זאת מאז באמצעות ויסות תפוקת הנפט הגולמי וקביעת מכסות הפקה לכל אחת מחברותיו.

באמצע שנות השמונים של המאה העשרים החלה בורסת הסחורות בניו יורק  NYMEX לעודד את המסחר בנפט באמצעות כלים העומדים לרשות העוסקים בבורסות של הסחורות (Commodities). מאז התפתח והשתכלל המסחר בבורסת הנפט, ומסוף שנות השמונים משמשים מחירי הבורסה כבסיס ("סמן ימני") לקביעת מחירי הנפט בכל שווקי העולם. למרות שבבורסה מנהלים מסחר רק בסוגים אחדים של נפט גולמי ובכמה מוצרי דלק אחרים, תוצאות המסחר שם קובעות למעשה את מחירי כל המוצרים באזורים השונים בעולם. כל זאת בהתחשב במגבלות, בהוצאות לוגיסטיות ובאילוצים אחרים המאפיינים מצבים ואזורים שונים. בעקבות הצלחת NYMEX נפתחו עוד שתי בורסות בלונדון ובסינגפור למסחר בנפט ובמוצריו, שבהן היקפי המסחר קטנים יותר.

אינפוגרפיקה מרהיבה של השפעות של אירועים היסטוריים על מחיר הנפט: https://advisor.visualcapitalist.com/historical-oil-prices/

המוכרים

כאשר התחילו להפיק נפט לראשונה, עסקו במסחר בעיקר החברות הבינלאומיות ששלטו במקורות הנפט ומשכו את רוב הנפט הגולמי אל בתי הזיקוק שלהן שהיו פזורים ברחבי העולם. מעט מן הנפט שהפיקו נמכר לבתי זיקוק "עצמאיים" שלא היו בבעלותן.

עם התחזקות התודעה במדינות המפיקות וקבלת השליטה על שדות הנפט שברשותן, החלו אף הן למכור נפט לבתי הזיקוק העצמאיים ולחברות הבינלאומיות. בנוסף, החלו לעסוק במסחר גורמים מתווכים, אשר מכרו בעיקר לבתי זיקוק שהיו "מוקצים" מסיבות פוליטיות (ישראל ודרום אפריקה, למשל). כך החלו גופים הקרויים Trader לעסוק בפעילות מסחרית. המוצלחים שביניהם צמחו לממדים בינלאומיים, וחלק נכבד מהמסחר העולמי מתנהל כיום על ידם. סוד הצלחתם הוא ביוזמה לפתח כלים חדשים, לקחת סיכונים, להגמיש דרכי פעולה, לפעול בכל מקום ובכל שוק, וגם לשמור על חשאיות ועמימות בעת מסחר עם גופים "לא רצויים".

סוגי העסקאות

את רובו המכריע של הנפט המופק יש לשנע לבתי זיקוק הנמצאים במרחק עצום משדות ההפקה, ברוב המקרים מעבר לים. בארצות המפיקות נפט הוא מוזרם בצינורות מהבארות אל בתי הזיקוק (ארצות הברית, סעודיה, מצרים ועוד). ההובלה הימית (בעיקר במסחר הבינלאומי) נעשית במכליות-ים במעמס של מאות אלפי טון.

העסקאות מבוצעות על בסיס הקובע את נקודת העברת הבעלות מהמוכר לקונה. העסקה עשויה להיות על בסיס פו"ב ( FOB). משמעות הדבר היא, שהמוכר מטעין על חשבונו את הנפט על כלי ההובלה (מכלית, למשל). מדידת הכמות נעשית בעת טעינת הנפט על כלי ההובלה. הבעלות עוברת בגמר הטעינה. ההובלה וביטוח ההובלה הם על חשבון הקונה.

העסקה עשויה להיות על בסיס סי"פ ( CIF), שמשמעותו היא שהמוכר מביא את הסחורה עד למכלי האחסון של הקונה. מדידת הכמות נעשית בעת טעינת הנפט על כלי ההובלה. ההובלה וביטוח ההובלה הם על חשבון המוכר. הבעלות עוברת עם ההגעה למקום הפריקה.

העסקה עשויה להיות גם על בסיס סי"פ O/T (CIF Out-Turned), שמשמעותו היא שהמוכר מביא את הסחורה ופורק אותה אל תוך מכלי האחסון של הקונה. מדידת הכמות נעשית לאחר הפריקה במכלי הקונה, כאשר ההובלה והביטוח הם על חשבון המוכר. הבעלות עוברת בעת המסירה במקום בעת הפריקה.

אלו הן צורות המסחר העיקריות, אולם אפשרית גם כל צורת התקשרות אחרת שמוסכמת בין הקונה למוכר.

סיווג והערכות נפט גולמי

מיון לסוגי הנפט הגולמי הוא לפי אופי הפחמימנים: פרפיני, נפתני וארומטי. היחס הכמותי בין פרפינים, נפתנים וארומטים משפיע על ערכו של הנפט הגולמי, על דרך העיבוד בתוך בית הזיקוק ועל המוצרים שמפיקים מהנפט. לדוגמה, נפט גולמי שהוא מאוד פרפיני לא יהיה מקור טוב לביטומן עבור כבישים.

ההרכב הכימי של הנפט הגולמי קובע את תכונותיו ואת תכונות המוצרים המופקים ממנו, אם המוצרים אינם עוברים תהליכי המרה המשנים את האופי הכימי שלהם. יש תכונות מסוימות שמלוות את מוצרי הנפט. מקורן בנפט הגולמי, אי אפשר לשנות אותן שאפשר להשפיע עליהן רק בקושי. כך, למשל, נפט גולמי על בסיס נפתני יפיק מקטע בנזיני אשר יכיל אחוז גבוה יחסית של נפתנים. הוא יהווה חומר זינה מעולה למתקנים לפירום קטליטי, ההופכים את הנפתנים לארומטים בעלי מספר אוקטן גבוה עם היפק גבוה של מימן. מימן זה עשוי לשמש להדחה קטליטית של גופרית ממקטעי נפט שונים. מנפט גולמי בעל אופי נפתני לא יופק חומר זינה טוב להפקת שמני סיכה. השמנים הנפתניים, המתקבלים מנפט גולמי נפתני, הם בעלי שימוש מוגבל כשמני סיכה, והסיבה לכך היא התלות הגבוהה של צמיגותם בטמפרטורה. שינויי הטמפרטורה גורמים לשינוים משמעותיים בצמיגותם.

תכונות הנזילות של נפט גולמי פרפיני צפויות להיות בעייתיות, משום שגבשושי השעווה המוכלים בהם יגרמו לקשיי סינון של תזקיקי הדלק, ולהתמצקות המוצרים השאריתיים המופקים מהם בטמפרטורות גבוהות יחסית. לנפט גולמי נפתני יש בדרך כלל תכולות גופרית גבוהות מאלה שיש לנפט גולמי פרפיני. דבר זה מהווה בעיה בעיקר במוצרים השאריתיים (מזוט), מכיוון שבעוד שקיימים תהליכים להדחת גופרית ממוצרים תזקיקיים, הדחת גופרית ממוצרים שאריתיים קשה מאוד וכרוכה בהוצאות גבוהות.

כדי לקבוע את מהות תהליכי העיבוד לכל סוג של נפט גולמי המוזן למתקני הזיקוק וכדי לקבוע את יעדו, צריך להגדיר את סיווגו ולבצע הערכה (Assays). נושאים אלה מהווים את תוכן הסעיפים הבאים. כדי ללמוד על אופיו הכימי של הנפט הגולמי, נעשו ניסיונות לסווג או למיין את הסוגים למיניהם בדרכים שונות. אחת השיטות היא חלוקה לשבע קבוצות או יסודות, כדלקמן:

יסוד פרפיני (Paraffinic base).

יסוד פרפיני מעורב (Paraffinic mixed base).

יסוד מעורב פרפיני (Mixed paraffinic base).

יסוד מעורב (Mixed base).

יסוד מעורב נפתני (Mixed naphthenic base).

יסוד נפתני מעורב (Naphthenic mixed base).

יסוד נפתני (Naphthenic base).

סיווג או מיון אחר, מעט מדויק יותר הוא:

פרפיני     :               מעל 75% שרשרות צדדיות פרפיניות.

נפתני      :               70% או יותר פחמימנים נפתניים.

ארומטי   :               50% או יותר פחמימנים ארומטיים.

אספלטי  :               60% או יותר תרכובות אספלטיות.

פרפיני-נפתני         :               60-70% שרשרות צדדיות פרפיניות.

לפחות 20% טבעות נפתניות.

פרפיני-נפתני-ארומטי           :               % פרפינים, נפתנים וארומטים בערך שווה.

נפתני-ארומטי        :               35% או יותר נפתנים או ארומטים.

נפתני-ארומטי-אספלטי        :               25% או יותר נפתנים, ארומטים או תרכובות אספלטיות.

ארומטי-אספלטי    :               35% או יותר ארומטים או תרכובות אספלטיות.

הכרת היסוד של סוג הנפט הגולמי מאפשרת הערכת תכונותיו ותכונות המוצרים המופקים ממנו.

באילו מוצרי נפט אנשים משתמשים הכי הרבה?

כפי שנפרט בפרק נפרד, אפשר לראות את שימושי הנפט העיקריים כדלק למנועי מכוניות ומטוסים, דלק לתעשייה, דלק ליצירת חשמל בתחנות הכוח.

נפט גולמי מעובד ומשמש גם בתהליכי הייצור של מוצרי פלסטיק, כימיקלים שונים לתעשייה ולרפואה, חומרי שימון (סיכה), צבעים,  לכות לציפוי, חומרי הדברה, קוסמטיקה, חומרי נפץ, אספלט (לציפוי גגות וכבישים), פרפין, וזלין.

ברפואה: רוב תרופות המדף ללא מרשם, מוצרים הומיאופתיים ותוספי התזונה מיוצרים מבנזין, תוצר של נפט גולמי.

בקוסמטיקה: מייק-אפ, שמפו שמכילים שמנים, בשמים, שעוות וצבעים כולם מיוצרים בעזרת פטרוכימיקלים.

בתעשיית הפלסטיק: כמעט כל מוצרי הפלסטיק מיוצרים מפטרוכימיקלים החל בטלפונים שלנו, עבור בבקבוקי המים ועד השבבים במחשב. ייצורם אחראי על 4-5 אחוז מצריכת הנפט הכוללת.

גומי סינתטי: אלפי מוצרים מיוצרים עם גומי כגון נעליים, צמיגים, חליפות צלילה, שתלי סיליקון, כפפות ועוד.

מוצרי ניקיון: כל המוצרים האלה שאף אחד לא יודע איך להגות את שמם ברשימת הרכיבים, כולם רעילים מאוד.

אספלט: בעולם יש יותר כ-18 מיליון קילומטרים של כבישים סלולים. אספלט, הידוע בכינויו ביטומן, הוא הדבק שמחבר את המינרלים.

בנזין לתחבורה הוא המוצר שמשתמשים בו הכי הרבה מבין תוצרי הנפט בארה"ב. ב-2021 44 אחוזים מצריכת הנפט בארה"ב נותבה לבנזין לתחבורה.

במקום השני נמצאים הדיזל והסולר להסקה. הדיזל משמש לציוד הנדסי כבד בבנייה, משאיות, אוטובוסים, טרקטורים, סירות, כלי רכב שונים וגנרטורים של חשמל. גם סולר משמש להסקת דודים וכבשנים וכן להסקת בתים ובניינים, לחימום תעשייתי וכן לייצור חשמל בתחנות כוח.

ב-2021 עמדה צריכת הדיזל והסולר בארה"ב על 29 אחוזים מסך צריכת הנפט במדינה.

הקטגוריה השלישית בגודלה בשימוש בנפט היא Hydrocarbon gas liquids גזים פחמימניים בצורתם הנוזלית. במקרה זה מדובר בגזים המתקבלים הן מבתי זיקוק והן מבארות גז טבעי, ההופכים להיות נוזלים. השם המקובל לאלה בישראל הוא "גפ"מ" ("גזים פחמימניים מעובים")והיא כוללת פרופאן, אתאן, בוטאן ועוד תוצרי נפט שמיוצרים במתקני עיבוד לגז טבעי ובתי זיקוק לנפט. לחומרים אלה שימושים רבים וב-2021 עמדה צריכתם על 17 מסך צריכת מוצרי הנפט בארה"ב.

דלק סילוני הוא המוצר הרביעי בהיקף השימוש בו בארה"ב ועומד על 1.37 מיליון חביות ביום, 7 אחוזים מסך הצריכה של מוצרי נפט.