גיליון האביב של שנת תשפ"ב יוצא בסמוך לוועידה הלאומית לאנרגיה, שמתכנסת אחרי שנתיים של ריחוק חברתי ושיבושים מהותיים בשגרת החיים. ברקע נשמעים גם הדי המלחמה באירופה, מלחמה שההיעדר שלה מורגש היטב בגיליון הזה – פרט לכתבה אחת על אפשרות של יבוא גז מאפריקה לאירופה (עמ' 32) לא ניתן להתייחס למצב בשוקי הגז והנפט ברגע זה ממש, כי האירועים מתחלפים במהירות שיא ומה שנכון למועד כתיבת שורות אלה, יישכח כבר בעת הדפסת הגיליון. כתבות על גורמים זרים בעיראק או על גז רוסי ברחבי העולם, למשל, הוכנו ונגנזו. המשמעות שלהן שייכת כבר לעבר.
ועם זאת, הגיליון עמוס עדכונים. חברת 'פלאטס' מגבשת אומדן למוצרי נפט שעצימות הפחמן שלהם תקבע את מחירם, בדרך לנטרול פליטות (עמ' 4) ובכתבה שאחריה הסבר מעמיק יותר על הדאטה שמשקלל את הנתונים המסורתיים המוכרים לנו (עמ' 7). מי שעוד צריכות לעמוד בקצב המסחרר של השינויים בעולם האנרגיה עם סיכוי גדול להישאר מאחור הן חברות נפט לאומיות ברחבי העולם (עמ' 10). כשעראמקו הסעודית מהווה דוגמה הפוכה (עמ' 26).
במדור מימן המשכנו לעקוב אחרי ההתפתחות המטאורית של יצור הדלק החלופי, מאלקטרולייזרים בסין ועד שימוש בו במוניות בפאריז וזה רק על קצה המזלג. מדי יום נכנסות עוד ועוד ידיעות על חברות ומדינות שמשקיעות במימן.
בשונה מאירופה, במזרח התיכון דווקא בשורות טובות, אם זה במצרים שמגזר הנפט והגז שלה עבר שנה קשה אבל אופטימית (עמ' 22) או אבו דאבי, שהזניקה את כושר הייצור שלה באמצעות גרעין (עמ' 28).
בעמוד 32 כתבה רחבה ומעמיקה על אפשרויות ייצוא גז טבעי מרחבי אפריקה לכיוון אירופה, אפשרויות שטומנות בחובן הבטחות, יצירתיות ותקווה.
אולי עד הגיליון הבא יתייצבו הכוחות על לוח השחמט הגיאופוליטי ואולי לא. עד אז, קריאה נעימה